הייתי בחנות נעליים. נראה שלכל פטישיסט כפות רגליים יש את הפנטזיה לעבוד בחנות נעליים. כשבתוכנית "נשואים פלוס" הציגו את המקצוע מוכר נעליים בתור המקצוע הנחות ביותר לגבר - לי היה קצת קשה להזדהות עם זה.
אז הייתי באלדו. והיו שם מלא בנות שמדדו נעליים והסתובבו יחפות.
את הבחורה הבאה, שירי, ראיתי באוניברסיטה. היו בינינו חילופי מבטים אבל מעולם לא הגעתי להתחיל איתה. היה בה משהו רגיל מדי שלא ריגש אותי אם כי מצד שני היו לה איכויות "הבת של השכן" שדווקא כן סקרנו אותי. וכמובן שהיא יפה בעיניי. מפה לשם איתרתי אותה בפייסבוק כעבור שנים והצעתי לה חברות. היינו חברים משהו כמו שנתיים לפני שתכל'ס פניתי אליה והתחלתי איתה.
יצאנו. לפני בערך שנה. ישבנו בבית קפה ליד כיכר רבין. אחר-כך עברנו לאיזה ספסל בכיכר והתנשקנו הרבה. זה היה לי טוב לאגו לראות שאני מסוגל להשיג את הבחורה הזו. להבין שיכולתי להשיג אותה גם בזמן הלימודים והדבר היחיד שעצר אותי זה אני.
בפעם השניה שיצאנו סיכמנו לעשות טיול אופניים. אני התייצבתי עם האופניים שלי והיא חזרה מהעבודה עייפה. היא הציעה לי לעלות אליה ומסיבה שאני לא מצליח לתפוס סירבתי... אולי חשבתי שאני מקבל ככה קרדיט או משהו. לא יודע מה עבר בראש שלי.
בפגישה השניה צילמתי את התמונות האלה:
או במילים אחרות: כפות רגליים באיכות בינונית ומטה. אפילו היתה לי הזדמנות לגעת בהן ולא ממש ניסיתי.
אחרי הפגישה הלא מוצלחת הזו הקשר הזה דעך. ניסיתי לחדש אותו מאחר ולא שכבתי איתה, אבל היא די נפנפה אותי.
לבחורה הבאה קוראים רחלי.
פגשתי אותה לראשונה במסיבה של האוניברסיטה. הייתי שיכור אז התחלתי איתה בקלות. רקדנו קצת והיא רצתה להתחמק. כנראה שביקשתי טלפון אבל לא קיבלתי כלום.
בהמשך פגשתי אותה באוניברסיטה ואז שוב התחלתי איתה והיא סירבה. מכאן כבר לא יכול היה לקרות שום דבר בינינו.
מדי פעם ראיתי אותה בכל מיני מקומות, אפילו דיברנו קצת כשנפגשנו באיזו חתונה כמה שנים לאחר מכן. היא היתה מאוד ידידותית ואולי רצתה שאתחיל איתה שוב. אולי. אני בכל אופן לא חיפשתי לחזק לה שוב את האגו אז לא התחלתי איתה.
וזה חבל, כי יש לה כפות רגליים יפות שאנשים אחרים נהנו מהן:
היום היא נשואה (כמו כולן בסיפורים שלי, לא?) וכפות הרגליים שלה שייכות לטוב ולרע למישהו אחר.
צילמתי תמונה אחת שלה בסתר. לגמרי בטעות. זה היה באותה מסיבת רחוב ברוטשילד שאליה התגלגלתי עם חברה שלי ושהניבה כמה תמונות ממש חזקות.
אז את כפות רגליה של רחלי צילמתי ורק לאחר מכן הבנתי שזו היא:
אז הייתי באלדו. והיו שם מלא בנות שמדדו נעליים והסתובבו יחפות.
את הבחורה הבאה, שירי, ראיתי באוניברסיטה. היו בינינו חילופי מבטים אבל מעולם לא הגעתי להתחיל איתה. היה בה משהו רגיל מדי שלא ריגש אותי אם כי מצד שני היו לה איכויות "הבת של השכן" שדווקא כן סקרנו אותי. וכמובן שהיא יפה בעיניי. מפה לשם איתרתי אותה בפייסבוק כעבור שנים והצעתי לה חברות. היינו חברים משהו כמו שנתיים לפני שתכל'ס פניתי אליה והתחלתי איתה.
יצאנו. לפני בערך שנה. ישבנו בבית קפה ליד כיכר רבין. אחר-כך עברנו לאיזה ספסל בכיכר והתנשקנו הרבה. זה היה לי טוב לאגו לראות שאני מסוגל להשיג את הבחורה הזו. להבין שיכולתי להשיג אותה גם בזמן הלימודים והדבר היחיד שעצר אותי זה אני.
בפעם השניה שיצאנו סיכמנו לעשות טיול אופניים. אני התייצבתי עם האופניים שלי והיא חזרה מהעבודה עייפה. היא הציעה לי לעלות אליה ומסיבה שאני לא מצליח לתפוס סירבתי... אולי חשבתי שאני מקבל ככה קרדיט או משהו. לא יודע מה עבר בראש שלי.
בפגישה השניה צילמתי את התמונות האלה:
אחרי הפגישה הלא מוצלחת הזו הקשר הזה דעך. ניסיתי לחדש אותו מאחר ולא שכבתי איתה, אבל היא די נפנפה אותי.
לבחורה הבאה קוראים רחלי.
פגשתי אותה לראשונה במסיבה של האוניברסיטה. הייתי שיכור אז התחלתי איתה בקלות. רקדנו קצת והיא רצתה להתחמק. כנראה שביקשתי טלפון אבל לא קיבלתי כלום.
בהמשך פגשתי אותה באוניברסיטה ואז שוב התחלתי איתה והיא סירבה. מכאן כבר לא יכול היה לקרות שום דבר בינינו.
מדי פעם ראיתי אותה בכל מיני מקומות, אפילו דיברנו קצת כשנפגשנו באיזו חתונה כמה שנים לאחר מכן. היא היתה מאוד ידידותית ואולי רצתה שאתחיל איתה שוב. אולי. אני בכל אופן לא חיפשתי לחזק לה שוב את האגו אז לא התחלתי איתה.
וזה חבל, כי יש לה כפות רגליים יפות שאנשים אחרים נהנו מהן:
היום היא נשואה (כמו כולן בסיפורים שלי, לא?) וכפות הרגליים שלה שייכות לטוב ולרע למישהו אחר.
צילמתי תמונה אחת שלה בסתר. לגמרי בטעות. זה היה באותה מסיבת רחוב ברוטשילד שאליה התגלגלתי עם חברה שלי ושהניבה כמה תמונות ממש חזקות.
אז את כפות רגליה של רחלי צילמתי ורק לאחר מכן הבנתי שזו היא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה