מי אני בכלל? (וגם כמה עדכונים)

אנונימיות.

זה מה שמאפשר לי להמשיך את המשחק הכפול הזה. 

למה כפול?

כי אם החברים שלי  היו יודעים על מה אני רושם פה...

ואם בנות הזוג שלי היו יודעות איך אני מתחרמן מכל זוג כפות שעובר ברחוב...

ואילו בני המשפחה שלי היו יודעים שאני מצלם תמונות באוטובוסים, ברחוב ואיפה לא - תמונות של כפות רגליים...

או אם הקולגות לעבודה היו יודעים שמה שעושה לי את זה הוא ללקק כפות רגליים ולגמור עליהן...

אם משהו מזה היה מתרחש אני כנראה הייתי הרוס.

אז למה אני פה בכלל? 

אני פה כי אני צריך לספר למישהו. לא מספיק לי לחוות ולעשות. אני צריך למצוא הגיון וסדר בדברים בכתיבה.

האם ייתכן שהצורך שלי באנונימיות והצורך שלי לפרוק נוגדים אחד את השני?

האם ייתכן, שכל פוסט שאני כותב מזין את הצורך לפרוק ולספר מצד אחד, אבל מערער על יציבות האנונימיות שלי מהצד השני?

כל תמונה שעולה לבלוג, כל סיפור שמסופר מקטין את הצורך שלי לפרוק ומגדיל את הסיכון שמישהו או מישהי יזהה אותי. שמישהי תזהה את עצמה או את חברה שלה בדברים, בתמונות או בחוויות.

האם אני רוצה להיתפס? האם אני רוצה שהמחיצה בין העולמות תישבר? 

....

לא.

העולם לא מבין והעולם לא יבין.
החברים והקרובים יסתכלו עליי באופן מעוות ולכן עליי לדאוג לכך שאיש מהם לא ידע לקשר אותי לסיפור הזה, לפחות באופן החושפני עד אימה כפי שהוא מופיע בבלוג.
הבחורות שבסיפורים הן אמיתיות והן יודעות על זה. זה כבר סיכון שאני לוקח.
לשמחתי, עד היום היו מקרים בודדים שהמידע הזה יצא החוצה. אבל הוא יצא. הבחורות שסיפרתי עליהן כאן וכאן סיפרו לחברות שלהן. אחת מהן התוודתה בפניי שהיא יודעת, וכפי שרמזתי באותו סיפור, כאשר התחממו העניינים ביננו - היא אף ביצעה בי אקט בעצמה.
כך שנזק ממשי לא קרה עד היום. אני מניח, שזה בגלל שגם אלה שידעו, שכחו מזה. אני מתנהל באופן נורמלי למדי כאשר אני בקרב חברים, עושה מאמץ לשלוט על עצמי. לא תמיד זה מצליח. לפעמים אני נתפס בוהה ואפילו נתפסתי מצלם...


מה אעשה אם יתעורר קשר ביני לבין הבלוג? כנראה שאסגור אותו.

עד שמשהו כזה יקרה, חס וחלילה, אנחנו עדיין פה וזו הזדמנות טובה למספר עדכונים.
הוספתי תמונות לכמה פוסטים ישנים. חשבתי שתרצו לראות.
המלצרית ששיגעה אותי
אני שונא גרביונים
קצת על נשיקות
הפוט פטיש סקס הראשון שלי
עוד סיפור קטן של קיץ
כפות רגליים בקיץ
כך גיליתי שיש לי פטיש לכפות רגליים

סליחה, יש לך כפות רגליים יפות - שלב הביצוע, טייק 1

הפוסט הזה לא היה נכתב והדברים שנכתבו בו לא היו מתרחשים אם הבלוג הזה לא היה קיים.

אבל בימי הקיץ החמים, כאשר כפות רגליים יפות ברחוב, אותן כפות שמסוגלות להפר לי לחלוטין את הריכוז ולהסיח את דעתי מכל עניין שאינו מיני - היו שכיחות עד לכאב (ביצים), ואני תהיתי על גבי הבלוג מה יקרה אם אפנה לאחת מאותן הבנות ואומר לה שכפות רגליה יפות, לפחות כמו שכל אחד אחר עשוי להחמיא לה על יופיה, הבנתי שאני צריך לנסות את זה ולחזור לספר לכם איך היה.

הבחורה הראשונה שזכתה לזה היתה ג'ינג'ית:

אני לא נמשך לג'ינג'יות באופן מיוחד ואכן כשהיא התקרבה אל תחנת האוטובוס, ליד העבודה שלי בה עמדתי וחיכיתי שיגיעו בנות עם כפות רגליים יפות, כמעט לא נתתי בה מבט. אבל היא היתה חמושה בכפכפים...

קלטתי הבזק מעניין של כפות רגליים לבנבנות עם לק אדום אבל כלום לא הכין אותי למה שהיה שם באמת:

כפות רגליים מושלמות - רכות ומגרות. עור לבן עם לק אדום כהה מבריק, כאילו הרגע יצאה מפדיקור.

הבוהן היתה מעוצבת עם ציפורן יפה ומלאה ושאר האצבעות בדיוק כמעט מושלם היו מסודרות על פי הגודל ועוררו תיאבון.

היתה לה קשת בולטת וגדולה בכפות הרגליים והן היו רזות אבל לא מספיק בשביל לחשוף ורידים או גידים.

מעל בוהן שמאל היו לה מספר עיטורים נוצצים שהיא שמה. ייתכן שחלק היו נקודות חן. מאוד רציתי לברר מקרוב.

אלה היו אחד מזוגות כפות הרגליים הכי מושכים שיצא לי לראות בעת האחרונה והבחורה שהן היו שייכות לה חלפה על פניי והלכה במעלה הרחוב.

פניתי ללכת אחריה.

ידעתי שאני חייב לפחות לצלם מספר תמונות ברורות של הכפות האלה אם לא לנסות להגיע למצב שאני מכניס אותן לפה. 

הלב שלי פעם מריגוש. שמרתי על מרחק וניסיתי לחשוב מה אני אומר או עושה. קיוויתי שתקרה בפניי הזדמנות לפעול.

אחרי מספר דקות היא הגיעה למעבר החציה והאלים הטובים שמעו את תפילותיי והעניקו לי אור אדום. זו היתה הזדמנות מעולה לדפוק מספר תמונות.

הייתי יכול להמשיך ולתעד את כפותיה המושלמות אבל הרמזור מיהר להתחלף והיא המשיכה בדרכה.

הייתי צריך להחליט מה לעשות אבל לא הצלחתי. איך אני יוצר פה קשר??

מאוד רציתי שהיא תדע שאני ממש נמשך לכפות הרגליים שלה. היו אנשים ברחוב והיה לי קשה עם הרעיון שהם יראו את האינטראקציה הזו. מצד שני, לא רציתי לתפוס אותה באיזו סמטה מבודדת וחשוכה ולהבהיל אותה.

היא המשיכה ללכת ואני אחריה, עם לב פועם מהתרגשות, מונע לחלוטין מהתשוקה הזו שהיא הבעירה בי.

היא נכנסה לחנות ירקות. אני אחריה. ידעתי שזו תהיה הזדמנות טובה לצלם עוד כמה תמונות.

החנות היתה צפופה ואחד העובדים בחנות תקע בי מבט חשדני. מן הסתם הוא שיער שאני מתכוון לגנוב ולאו דווקא לרגל אחרי המתוקה הזו. הספקתי לצלם תמונות ספורות וברחתי החוצה.

העובד יצא אחריי וקרא לבעל הבית. הם שניהם בהו בי. לא ברור לי מה הם בדיוק חשבו שהולך לקרות עכשיו. בעל הבית משך בכתפיו ונכנס חזרה לחנות. אני התרחקתי משם וחיכיתי שהבחורה תצא.

משם היא המשיכה לרחובות קצת פחות הומים ואני התחלתי להרגיש לא נוח עם סיפור המעקב הזה.

לבסוף העזתי ובעודי הולך אחריה נגעתי בכתפה ואמרתי "סליחה?".

...

...

...

...

היא בכלל לא הרגישה. היא המשיכה ללכת כאילו כלום לא קרה ואני תהיתי אם היא באמת לא הרגישה או שהיא קלטה שאני הולך אחריה והיא עכשיו מפוחדת. 

לקחתי טיפה מרחק. היא נכנסה לחנות. חיכיתי לה בהמשך הנתיב שלה.

היא יצאה.

הבנתי שאני חייב ליצור מגע כלשהו. אי אפשר ככה.

אז כשהיא עברה שאלתי אותה אם היא יודעת איפה רחוב העליה. היא הרגע עברה שם כך שהיא הסבירה לי בקלות.

אמרתי תודה והיא המשיכה ללכת.

התחלתי ללכת במקביל אליה, עדיין לא סגור על מה אני הולך לעשות אבל נחוש בדעתי לספר לה על משיכתי לכפות הרגליים שלה.

היא עברה לצד השני של הרחוב ואני גם.

ואז פניתי אליה שוב.

"סליחה?"

היא עצרה והסתכלה בי. נראתה רגועה בסה"כ.

"שמתי לב שיש לך כפות רגליים ממש יפות".

היא השפילה מבט אל כפות רגליה. כאילו מבחינה בקיומן בפעם הראשונה.

עדיין היה תורי לדבר. אז שאלתי אותה אם אפשר את מספר הטלפון שלה.

עכשיו, ברור לי שזה ממש דפוק. אתה לא מחמיא לבחורה על כפות הרגליים שלה ואז מצפה שעל סמך המחמאה הזו היא תיתן לך את הטלפון שלה. נכון?

אבל ממש רציתי שהיא תדע. זה בעצם היה הדבר החשוב. אמרתי לה שיש לה כפות רגליים יפות!

היא היתה בשוק, הנידה בראשה לתנועת "לא", תקעה בי מבט מלא רחמים ודיברה כאילו יש לי פיגור קל.

היא אמרה שחבר שלה יתנגד שהיא תיתן לי את הטלפון.

אז בירכתי אותה ליום טוב או מה שזה לא יהיה שאני אומר לבנות שאומרות לי שיש להן חבר, וברחתי משם.

כשפניתי לרחוב הבא נרגעתי קצת ועצרתי לבדוק עם איזה שלל יצאתי מהסיפור הזה.

אפשר לראות שכפות הרגליים שלה פונות אליי. הצלחתי לשמור על יציבות היד ולצלם את הכפות המושלמות האלה

תפסתי הפעם כפי שראיתם כמה תמונות ממש טובות ואני בהחלט מתנחם בהן. כשחזרתי לעבודה שלי נכנסתי לתא השירותים ופרקתי את מה שהצטבר לי שם. עשיתי את זה כמה פעמים.

עברו מספר חודשים מאז שהתמונות צולמו והבחורה הזו, לצד כמה אחרות שפורסמו ויפורסמו, בהחלט נותנת לי השראה כשאני רוצה פורקן מהיר. 

מבחינתי, כפות הרגליים שלה הן לגמרי אידיאל היופי.

אני כל כך רוצה להיכנס למיטה עם בחורה שיש לה כפות רגליים שנראות ככה.

עם הזמן התחלתי לשאול את עצמי האם יריתי לעצמי ברגל.

האם ייתכן שלו הייתי מתחיל איתה בצורה רגילה, החבר לא היה "צץ", הייתי מקבל את הטלפון ואולי מגיע למצב שאני מוצץ את כפות רגליה? 

אין לדעת. יש לך רק הזדמנות אחת לעשות את זה והפעם רציתי לשים את הפאטיש בחזית העניין.

אז זו היתה הפעם הראשונה שניסיתי את זה. הטייק הראשון.

בטייק השני, אספר איך המחשבות מהפסקה האחרונה גרמו לי לנסות גם להתחיל רגיל, וגם להחמיא על כפות הרגליים.

שנה אזרחית טובה לכולם!

עריכה (20.3.2014): משהו מאוד מוזר קרה. לא הרבה זמן אחרי שכתבתי ופרסמתי את הפוסט הזה מצאתי את הג'ינג'ית הזו מתוייגת בתמונה של פאב כלשהו בפייסבוק. מיד שמחתי להתחיל לעקוב אחריה ואולי לנסות למצוא עוד תמונות שלה ושל כפות רגליה ואולי גם לנסות לקדם אפשרות להגיע בכל זאת למצב שאני מלקק את כפות רגליה.

מה שגיליתי היה הרבה יותר מוזר ממה שציפיתי.

לאחר שהיא סירבה להצעות החברות שהפיקטיביים שלי בפייסבוק שלחו לה חפרתי עוד קצת ומצאתי סימנים שמדובר בבחורה מוכרת. חיפושים נוספים גילו לי שמדובר בדוגמנית, שמופיעה על שלטי חוצות של פירמה מסויימת...

הגילוי הזה הבהיר לי שהמבטים התמהים שלה היו על כך שאני לא מזהה אותה.. אני מניח שהיא ציפתה להתחלה רגילה המתייחסת לעובדה שהיא יפה וידועה (באופן יחסי).

אני לא כותב כרגע במי מדובר אבל גם לא מעלים את תמונות הפנים שלה.

אז מסתבר שבפעם הראשונה שהתחלתי עם בחורה דרך כפות רגליה, עשיתי זאת עם דוגמנית.