הקיץ פה. זו העונה שלנו, אוהבי כפות הרגליים. זה הזמן למצוא את הבחורה עם כפות הרגליים הכי יפות שאפשר. בקיץ כולן מראות את כפות הרגליים. הנה סיפור קטן שלי שהתרחש דווקא בקיץ שעבר.
מלחמת המים בכיכר רבין היא ארוע שנתי במתרחש כל שנה ביום שישי הראשון שיוצא ביולי. גן עדן לאוהבי רגליים. כולן יחפות, כולן רטובות, אין חול ים שמסתיר, וזה לגיטימי להשפריץ על כל מי שעוברת.
הבעיה היחידה כמובן שמרוב מבחר קשה להתמקד, וכמובן שאי אפשר לצלם..
לקראת סוף הארוע, חבר שלי התחיל להשפריץ על בחורה אחת. נתתי מבט אחד למטה ואיחלתי לה בהצלחה בהמשך דרכה: כפות קצרות עם אצבעות עבות. לא תודה.
אבל אז הבחנתי בחברה שלה... כפות נהדרות. ארוכות, עם אצבעות ארוכות וציפורניים גדולות שיוצרות אצבעות מודגשות ומגרות. היה לה לק כחול ופנים לא מרשימים במיוחד.
אני פשוט נעמדתי בקרבתה ובהיתי בכפותיה. היא בקושי הבחינה בי. ואני הייתי משותק מרוב להט ולא ידעתי איך להתחיל איתה.
הנה תמונה מזירת הארוע:
הבחורה שנדלקתי עליה מימין. החברה המדוברת שלה משמאל. ועוד אחת סתמית באמצע.
הן נראו מתכוננות ללכת. ניסיתי לאזור אומץ להתחיל איתה, אבל לא הצלחתי למצוא את המילים. לא פשוט להודות בדברים האלה, אבל זה מה שקרה.
חששתי, שהפחדים שלי כבר השתלטו עליי כך שכשאגש להתחיל איתה, אנסה בתת-מודע להראות בוטח בעצמי ועקב כך אצא אגרסיבי מדי. חששתי שלא אשאיר רושם טוב. חששתי וחששתי והיא נכנסה למונית והשאירה אותי עם זכרונות וגירוי חזק וגדול, שהיווה השראה לכל פעולת עינוג עצמית שביצעתי בימים הקרובים.
מיד כשהיא נכנסה למונית, לא מודעת בכלל לקיומי, הרגשתי את הפספוס הקבוע שאני חווה אחרי שהחששות מתנקזים לחוסר מעש.
התסכול המשיך להיות מנת חלקי בימים הקרובים.
ואז גיליתי את הקבוצה שקישרתי לכם למעלה. עברתי על התמונות באובססיה. היה מספר סופי של אנשים במקום, ואני ראיתי בערך את כולם. עשרות אנשים צילמו, עשרות אנשים שיתפו ולבסוף מצאתי מספר תמונות של הבנות הללו.
והנה שוב, הפייסבוק יוצא לעזרתי. הבחורה שהחבר שלי השפריץ עליה, צולמה באמצע מתקפה שלו עליה והגיבה על כך בכעס על גבי הרשת החברתית. מה שכמובן חשף בפניי את שמה המלא.
מיד עברתי על כל החברים שלה עד שמצאתי את הבחורה שגירתה אותי. יכולתי לחכות עוד כמה שעות, והיא כבר היתה מתוייגת בכבודה ובעצמה.
אז מה עכשיו? עכשיו כבר אין לי מה להפסיד.
עשיתי לה poke.
היא החזירה poke.
התחלנו בשיחת חולין מפלרטטת.
קוראים לה הודיה. היא ככל הנראה דתיה. גרה לא רחוק מתל-אביב. צעירה ממני בשנתיים. עובדת כמה שנים במקום כזה או אחר ואני בטוח שכל זה באמת מעניין לכם ת'תחת.
הנה מה שבאמת מעניין אתכם. היא הסכימה להצעת החברות ואני דגתי את כל התמונות בה כפות רגליה נחשפות בצורה כזו או אחרת באלבומיה בפייסבוק.
הרי הן לפניכם:
עריכה (1.1.2014):
מצאתי עוד קצת תמונות שלה, אני מעלה אותן לפה:
באופן מעניין, סגרתי איתה על פגישה די מהר. וזה אפילו קרה תוך פחות משבוע אחרי מלחמת המים. היא הגיעה לאיזור שלי, לבושה בשמלה קצרצרה ועם כפכפים. הלק הכחול עדיין על אצבעותיה המגרות.
הלכנו לפאב הקבוע שלי. היא שתתה יין ואני בירה. הבר-מן פינק בצ'ייסרים. התחיל לעלות לי לראש.
השיחה קלחה ממש טוב.
היא מצחיקה ושנונה ומדברת לעניין. אפילו נדלקתי עליה קלות.
התחלתי לבצע גישושים, כפי שאני משתדל לעשות תמיד.
היד שלי על הרגל שלה הרתיעה אותה. אני אפילו חושב שהיא הורידה לי אותה.
ממשיכים לדבר, כאילו לא קורה פה משהו ברקע. הבר התמלא, אנשים עומדים מסביבנו. אני מסתכל קצת סביב ומבין שאין פה מספיק אינטימיות. רושם לעצמי לשבת בפינה אחרת של הפאב בפעם הבאה.
אחרי כמה דקות, אני מצליח לייצר מספיק קירבה בשביל לנשק אותה. היא אמנם נענית לי אבל נשארת קפואה.
בהמשך ניסיתי לנשק אותה שוב, אבל היא כבר היתה מוכנה ונמנעה מזה.
יצאנו מהבר. אני די שתוי. דבר שלא קורה לי לרוב. בדיעבד אני חושש שעשיתי עליה רושם עלוב למדי באופן הזה.
מצד שני, רק ככה היה לי אומץ להגיע למה שהתרחש לאחר מכן.
הצעתי לה טיול קצר ברגל, והובלתי אותה לספסל הידוע שלי שנמצא בדיוק במרחק של שתי דקות הליכה מהפאב. המיקום הזה מושלם - הספסל לא מספיק קרוב בשביל שזה ייראה מוזר שהולכתי אותנו לשם, והוא לא מספיק רחוק בשביל שנתעייף.
היא קונה מים בדרך. אני מציין שיש לי מים בדירה שלי והיא אשכרה לועגת לרעיון שהיא תיכנס לדירה שלי. כלבה.
מגיעים לספסל. השיחה ממשיכה לקלוח, אני בספונטניות אסרטיבית לוקח את הרגל שלה ומניח אותה עליי.
היא לא מתנגדת. אני מוריד לה את הכפכף והיא שואלת למה.
אני עונה שאני רוצה לעסות את כפות רגליה. היא מניחה לי לעשות את זה.
אחחחח... איזה יופי. איזו תחושת התעלות זו שאותן כפות רגליים שהסעירו את דמיוני וחלציי נמצאות עכשיו בין אצבעותיי. לא משנה מה יקרה בהמשך, את הרגע הזה אני מציין לעצמי כניצחון קטן.
ליטפתי את הכפות שלה והסתכלתי עליהן טוב טוב, מקפיד להתנהג באגביות ומדי פעם להניח להן כדי לא להראות אובססיבי. אבל זה מה שהייתי. אובססיבי. אפשר להאשים אותי?
הנה שתי תמונות יותר ברורות של מה שהיה לי ביד:
ככה בדיוק הן נראו אצלי בידיים. שמתי לב להכל. ראיתי את הציפורן המעט מוזרה באצבע השניה ברגל שמאל. הבחנתי בנקודה יבשה וקשיחה בכל אחת מסוליות הכפות, לאצבעות הארוכות שכל-כך מזמינות נגיעה. - הבנתי שאני חייב להכניס אותן לפה.
אני ממש לא זוכר על מה דיברנו. הייתי כל-כך מחורמן מהסיטואציה, שדיברתי שטויות. הודיתי שאני נמשך לכפות רגליים, ושזה ייחודי (הציטוט המפגר המדוייק:"מה, זה לא משעמם שכל הגברים נמשכים רק לציצים?" אף פעם על תזכירו ציצים לבחורה חצי דתיה בדייט ראשון). ואז התכופפתי והכנסתי את בוהן שמאל שלה לפה.
כן. את זה הספקתי לעשות. את בוהן שמאל הנפלאה שאתם רואים בתמונה מעליי אני הכנסתי לפה.
אבל היא מיד קראה:"לא!"
בהמשך ניסיתי לעשות את זה שוב, אבל היא ממש לא קיבלה את זה בשמחה. אז זה כל מה שהצלחתי לעשות.
לא היתה לי את התעוזה המתאימה לצלם את כפות רגליה באותו מעמד. הייתי צריך לעשות את זה.
אחרי כמה דקות קמנו ללכת.
ליוויתי אותה למכונית שלה. שמתי עליה יד על הגב והיא שמה עליי. ליד המכונית שלה התנשקנו שוב.
בימים שאחרי התקשרתי אליה כמה פעמים. רק אני אליה. ניסיתי להיות זורם וקליל ולקבל את ההתחמקויות שלה מפגישה נוספת באבירות. אבל אחרי זמן מסויים נמאס לי והפסקתי להתקשר. היא לא ניסתה לפגוע, ולכן לא אמרה ישירות כלום. מה שרק השאיר אותי בעלטה. האמת היא שלמרות שהיא לא יפה, בשביל כפות רגליים כאלה, גוף יפה כמו שיש לה, והאופי המגניב שלה, הייתי מוכן להריץ איתה קשר רציני לתקופה מסויימת. ולו רק בשביל להגיע למצב שאני גומר על הכפות רגליים האלה.
אבל הפער מבחינתה היה ככל הנראה גדול. היא דתיה, ואני לא. והנחתי שההתנהגות האלכוהולית שלי מעט הרתיעה אותה.
אז הנחתי לזה.
הנחתי לזה? הלוואי שהייתי מספיק חזק. אבל כבר סיכמנו שהבלוג הזה לא נפתח כדי לרומם ולפאר את הוד אלמוניותי, אלא לספר על אותו אספקט בחיי שאיש לא יכול להיות מודע אליו.
ולפיכך, אני נאלץ להודות שכעבור מספר חודשים יצרתי איתה שוב קשר דרך הפייסבוק, בו נשארנו חברים. היא ענתה לי בשמחה, ידידותית כמו תמיד. שוב התשוקה הכריעה אותי וניסיתי ליזום פגישה. שוב היא חמקה באלגנטיות.
העניין הזה חזר על עצמו אחת לכמה שבועות, עד שהחלטתי שאני לא יוצר איתה קשר יותר ורק אורב לתמונות כפות רגליה בפייסבוק.
להגנתי ייאמר שלא התפתיתי. אפילו כשהיא עשתה לי 'לייק' על פוסטים וסטטוסים.
אפילו כשהיא התחילה מיוזמתה לשחק איתי Draw Somthing ולא הפסיקה להחמיא לי על קישורי הציור שלי.
אפילו כשהיא פנתה אליי בWhatsApp לדבר על שטויות שקשורות למשחק ומפה לשם נגררנו לשיחה על העבודה שלי.
אוקיי זה כבר לא נכון. כי כשהיא התחילה להתעניין פתאום החלטתי שזה טיפשי לא לנסות לפגוש אותה שוב.
עברה כבר שנה בלי ששמנו לב. והפעם היא כבר הסכימה.
ניסיתי לחשוב על האסטרטגיה הנכונה לפגישה הזו. כולנו מבינים את המטרה הסופית. ואני החלטתי שלנסות לשדר רצינות ולהיות ג'נטלמן יעזור לי להתחיל לבסס איתה קשר.
אז היא שוב הגיעה. ושוב היתה לבושה בשמלה חושפת רגליים עם נעלי עקב שלא מסתירים מספיק מאצבעותיה היפות.
איזה בזבוז.. שנה שלמה עברה שבה יכולתי ללקק את הכפות האלה כל כך הרבה.
אז ישבנו ושוחחנו, והייתי שנון, ומשכיל ומבין וגברי ולא נגעתי בה בכלל..
כשיצאנו משם, חשבתי האם להוליך אותה שוב לספסל.. אבל החלטתי שיש מצב שהיא תזכור את הסיטואציה הזו על הספסל. החלטה טיפשית מאחר שסביר להניח שהחוויה הזו, שהיתה כל-כך משמעותית לחיי המין שלי, נשכחה ממנה אחרי כמה דקות. חושבים שאני טועה? אז אני נאלץ לבשר שהיו בנות שאיתן היתה לי מערכת יחסים מינית שכללה כפות רגליים באופן קבוע, והן תמיד היו נזכרות מחדש בסטיה הקטנה שלי. אצל רוב הבנות הדבר הזה לא נקלט בכלל.
אז מפה לשם ליוויתי אותה לאוטו כשאני קולט פתאום שאנחנו כמו שני ידידים. אפילו מגע קל לא יצרתי איתה כל הערב, ולכן אין להתפלא שכשהתקרבתי לנשק אותה, היא פשוט התרחקה. הייתי כל-כך נבוך מהעניין שפשוט אמרתי לה שלום והלכתי משם.
זה כבר היה לפני שבועות אחדים. מאז ניסיתי לגרור אותה שוב לפגישה באופן ברור. היא חזרה לדפוס ההתחמקויות. עד שלפני יומיים בדיוק היא אמרה לי שהיא יוצאת עם מישהו. אני חושב שזה שקר. עשיתי את עצמי כאילו הדבר לא נוגע לי וניסיתי להזמין אותה בכל זאת. היא המשיכה להתחמק.
שאלתי אותה האם להתייאש מלנסות לפגוש אותה. וסוף סוף היא אמרה את זה - "כן".
אז לכבוד סוף האפיזודה הזו החלטתי להעלות על הכתב את הסיפור איתה. מקווה שנהנתם. מקווה שהפנמתם את הטעויות שעשיתי בדרך. מקווה גם שאתם טועמים הרבה כפות רגליים יפות בדרככם.
עד הפעם הבאה,
'טיפוס של כפות רגליים'
מלחמת המים בכיכר רבין היא ארוע שנתי במתרחש כל שנה ביום שישי הראשון שיוצא ביולי. גן עדן לאוהבי רגליים. כולן יחפות, כולן רטובות, אין חול ים שמסתיר, וזה לגיטימי להשפריץ על כל מי שעוברת.
הבעיה היחידה כמובן שמרוב מבחר קשה להתמקד, וכמובן שאי אפשר לצלם..
לקראת סוף הארוע, חבר שלי התחיל להשפריץ על בחורה אחת. נתתי מבט אחד למטה ואיחלתי לה בהצלחה בהמשך דרכה: כפות קצרות עם אצבעות עבות. לא תודה.
אבל אז הבחנתי בחברה שלה... כפות נהדרות. ארוכות, עם אצבעות ארוכות וציפורניים גדולות שיוצרות אצבעות מודגשות ומגרות. היה לה לק כחול ופנים לא מרשימים במיוחד.
אני פשוט נעמדתי בקרבתה ובהיתי בכפותיה. היא בקושי הבחינה בי. ואני הייתי משותק מרוב להט ולא ידעתי איך להתחיל איתה.
הנה תמונה מזירת הארוע:
הן נראו מתכוננות ללכת. ניסיתי לאזור אומץ להתחיל איתה, אבל לא הצלחתי למצוא את המילים. לא פשוט להודות בדברים האלה, אבל זה מה שקרה.
חששתי, שהפחדים שלי כבר השתלטו עליי כך שכשאגש להתחיל איתה, אנסה בתת-מודע להראות בוטח בעצמי ועקב כך אצא אגרסיבי מדי. חששתי שלא אשאיר רושם טוב. חששתי וחששתי והיא נכנסה למונית והשאירה אותי עם זכרונות וגירוי חזק וגדול, שהיווה השראה לכל פעולת עינוג עצמית שביצעתי בימים הקרובים.
מיד כשהיא נכנסה למונית, לא מודעת בכלל לקיומי, הרגשתי את הפספוס הקבוע שאני חווה אחרי שהחששות מתנקזים לחוסר מעש.
התסכול המשיך להיות מנת חלקי בימים הקרובים.
ואז גיליתי את הקבוצה שקישרתי לכם למעלה. עברתי על התמונות באובססיה. היה מספר סופי של אנשים במקום, ואני ראיתי בערך את כולם. עשרות אנשים צילמו, עשרות אנשים שיתפו ולבסוף מצאתי מספר תמונות של הבנות הללו.
והנה שוב, הפייסבוק יוצא לעזרתי. הבחורה שהחבר שלי השפריץ עליה, צולמה באמצע מתקפה שלו עליה והגיבה על כך בכעס על גבי הרשת החברתית. מה שכמובן חשף בפניי את שמה המלא.
מיד עברתי על כל החברים שלה עד שמצאתי את הבחורה שגירתה אותי. יכולתי לחכות עוד כמה שעות, והיא כבר היתה מתוייגת בכבודה ובעצמה.
אז מה עכשיו? עכשיו כבר אין לי מה להפסיד.
עשיתי לה poke.
היא החזירה poke.
התחלנו בשיחת חולין מפלרטטת.
קוראים לה הודיה. היא ככל הנראה דתיה. גרה לא רחוק מתל-אביב. צעירה ממני בשנתיים. עובדת כמה שנים במקום כזה או אחר ואני בטוח שכל זה באמת מעניין לכם ת'תחת.
הנה מה שבאמת מעניין אתכם. היא הסכימה להצעת החברות ואני דגתי את כל התמונות בה כפות רגליה נחשפות בצורה כזו או אחרת באלבומיה בפייסבוק.
הרי הן לפניכם:
 |
| פה היא משמאל |
 |
| פה היא מימין ובאוויר |
 |
| פה כפות רגליה על הכסא |
מצאתי עוד קצת תמונות שלה, אני מעלה אותן לפה:
באופן מעניין, סגרתי איתה על פגישה די מהר. וזה אפילו קרה תוך פחות משבוע אחרי מלחמת המים. היא הגיעה לאיזור שלי, לבושה בשמלה קצרצרה ועם כפכפים. הלק הכחול עדיין על אצבעותיה המגרות.
הלכנו לפאב הקבוע שלי. היא שתתה יין ואני בירה. הבר-מן פינק בצ'ייסרים. התחיל לעלות לי לראש.
השיחה קלחה ממש טוב.
היא מצחיקה ושנונה ומדברת לעניין. אפילו נדלקתי עליה קלות.
התחלתי לבצע גישושים, כפי שאני משתדל לעשות תמיד.
היד שלי על הרגל שלה הרתיעה אותה. אני אפילו חושב שהיא הורידה לי אותה.
ממשיכים לדבר, כאילו לא קורה פה משהו ברקע. הבר התמלא, אנשים עומדים מסביבנו. אני מסתכל קצת סביב ומבין שאין פה מספיק אינטימיות. רושם לעצמי לשבת בפינה אחרת של הפאב בפעם הבאה.
אחרי כמה דקות, אני מצליח לייצר מספיק קירבה בשביל לנשק אותה. היא אמנם נענית לי אבל נשארת קפואה.
בהמשך ניסיתי לנשק אותה שוב, אבל היא כבר היתה מוכנה ונמנעה מזה.
יצאנו מהבר. אני די שתוי. דבר שלא קורה לי לרוב. בדיעבד אני חושש שעשיתי עליה רושם עלוב למדי באופן הזה.
מצד שני, רק ככה היה לי אומץ להגיע למה שהתרחש לאחר מכן.
הצעתי לה טיול קצר ברגל, והובלתי אותה לספסל הידוע שלי שנמצא בדיוק במרחק של שתי דקות הליכה מהפאב. המיקום הזה מושלם - הספסל לא מספיק קרוב בשביל שזה ייראה מוזר שהולכתי אותנו לשם, והוא לא מספיק רחוק בשביל שנתעייף.
היא קונה מים בדרך. אני מציין שיש לי מים בדירה שלי והיא אשכרה לועגת לרעיון שהיא תיכנס לדירה שלי. כלבה.
מגיעים לספסל. השיחה ממשיכה לקלוח, אני בספונטניות אסרטיבית לוקח את הרגל שלה ומניח אותה עליי.
היא לא מתנגדת. אני מוריד לה את הכפכף והיא שואלת למה.
אני עונה שאני רוצה לעסות את כפות רגליה. היא מניחה לי לעשות את זה.
אחחחח... איזה יופי. איזו תחושת התעלות זו שאותן כפות רגליים שהסעירו את דמיוני וחלציי נמצאות עכשיו בין אצבעותיי. לא משנה מה יקרה בהמשך, את הרגע הזה אני מציין לעצמי כניצחון קטן.
ליטפתי את הכפות שלה והסתכלתי עליהן טוב טוב, מקפיד להתנהג באגביות ומדי פעם להניח להן כדי לא להראות אובססיבי. אבל זה מה שהייתי. אובססיבי. אפשר להאשים אותי?
הנה שתי תמונות יותר ברורות של מה שהיה לי ביד:
אני ממש לא זוכר על מה דיברנו. הייתי כל-כך מחורמן מהסיטואציה, שדיברתי שטויות. הודיתי שאני נמשך לכפות רגליים, ושזה ייחודי (הציטוט המפגר המדוייק:"מה, זה לא משעמם שכל הגברים נמשכים רק לציצים?" אף פעם על תזכירו ציצים לבחורה חצי דתיה בדייט ראשון). ואז התכופפתי והכנסתי את בוהן שמאל שלה לפה.
כן. את זה הספקתי לעשות. את בוהן שמאל הנפלאה שאתם רואים בתמונה מעליי אני הכנסתי לפה.
אבל היא מיד קראה:"לא!"
בהמשך ניסיתי לעשות את זה שוב, אבל היא ממש לא קיבלה את זה בשמחה. אז זה כל מה שהצלחתי לעשות.
לא היתה לי את התעוזה המתאימה לצלם את כפות רגליה באותו מעמד. הייתי צריך לעשות את זה.
אחרי כמה דקות קמנו ללכת.
ליוויתי אותה למכונית שלה. שמתי עליה יד על הגב והיא שמה עליי. ליד המכונית שלה התנשקנו שוב.
בימים שאחרי התקשרתי אליה כמה פעמים. רק אני אליה. ניסיתי להיות זורם וקליל ולקבל את ההתחמקויות שלה מפגישה נוספת באבירות. אבל אחרי זמן מסויים נמאס לי והפסקתי להתקשר. היא לא ניסתה לפגוע, ולכן לא אמרה ישירות כלום. מה שרק השאיר אותי בעלטה. האמת היא שלמרות שהיא לא יפה, בשביל כפות רגליים כאלה, גוף יפה כמו שיש לה, והאופי המגניב שלה, הייתי מוכן להריץ איתה קשר רציני לתקופה מסויימת. ולו רק בשביל להגיע למצב שאני גומר על הכפות רגליים האלה.
אבל הפער מבחינתה היה ככל הנראה גדול. היא דתיה, ואני לא. והנחתי שההתנהגות האלכוהולית שלי מעט הרתיעה אותה.
אז הנחתי לזה.
הנחתי לזה? הלוואי שהייתי מספיק חזק. אבל כבר סיכמנו שהבלוג הזה לא נפתח כדי לרומם ולפאר את הוד אלמוניותי, אלא לספר על אותו אספקט בחיי שאיש לא יכול להיות מודע אליו.
ולפיכך, אני נאלץ להודות שכעבור מספר חודשים יצרתי איתה שוב קשר דרך הפייסבוק, בו נשארנו חברים. היא ענתה לי בשמחה, ידידותית כמו תמיד. שוב התשוקה הכריעה אותי וניסיתי ליזום פגישה. שוב היא חמקה באלגנטיות.
העניין הזה חזר על עצמו אחת לכמה שבועות, עד שהחלטתי שאני לא יוצר איתה קשר יותר ורק אורב לתמונות כפות רגליה בפייסבוק.
להגנתי ייאמר שלא התפתיתי. אפילו כשהיא עשתה לי 'לייק' על פוסטים וסטטוסים.
אפילו כשהיא התחילה מיוזמתה לשחק איתי Draw Somthing ולא הפסיקה להחמיא לי על קישורי הציור שלי.
אפילו כשהיא פנתה אליי בWhatsApp לדבר על שטויות שקשורות למשחק ומפה לשם נגררנו לשיחה על העבודה שלי.
אוקיי זה כבר לא נכון. כי כשהיא התחילה להתעניין פתאום החלטתי שזה טיפשי לא לנסות לפגוש אותה שוב.
עברה כבר שנה בלי ששמנו לב. והפעם היא כבר הסכימה.
ניסיתי לחשוב על האסטרטגיה הנכונה לפגישה הזו. כולנו מבינים את המטרה הסופית. ואני החלטתי שלנסות לשדר רצינות ולהיות ג'נטלמן יעזור לי להתחיל לבסס איתה קשר.
אז היא שוב הגיעה. ושוב היתה לבושה בשמלה חושפת רגליים עם נעלי עקב שלא מסתירים מספיק מאצבעותיה היפות.
 |
| צילמתי. בטח שצילמתי. |
איזה בזבוז.. שנה שלמה עברה שבה יכולתי ללקק את הכפות האלה כל כך הרבה.
אז ישבנו ושוחחנו, והייתי שנון, ומשכיל ומבין וגברי ולא נגעתי בה בכלל..
כשיצאנו משם, חשבתי האם להוליך אותה שוב לספסל.. אבל החלטתי שיש מצב שהיא תזכור את הסיטואציה הזו על הספסל. החלטה טיפשית מאחר שסביר להניח שהחוויה הזו, שהיתה כל-כך משמעותית לחיי המין שלי, נשכחה ממנה אחרי כמה דקות. חושבים שאני טועה? אז אני נאלץ לבשר שהיו בנות שאיתן היתה לי מערכת יחסים מינית שכללה כפות רגליים באופן קבוע, והן תמיד היו נזכרות מחדש בסטיה הקטנה שלי. אצל רוב הבנות הדבר הזה לא נקלט בכלל.
אז מפה לשם ליוויתי אותה לאוטו כשאני קולט פתאום שאנחנו כמו שני ידידים. אפילו מגע קל לא יצרתי איתה כל הערב, ולכן אין להתפלא שכשהתקרבתי לנשק אותה, היא פשוט התרחקה. הייתי כל-כך נבוך מהעניין שפשוט אמרתי לה שלום והלכתי משם.
זה כבר היה לפני שבועות אחדים. מאז ניסיתי לגרור אותה שוב לפגישה באופן ברור. היא חזרה לדפוס ההתחמקויות. עד שלפני יומיים בדיוק היא אמרה לי שהיא יוצאת עם מישהו. אני חושב שזה שקר. עשיתי את עצמי כאילו הדבר לא נוגע לי וניסיתי להזמין אותה בכל זאת. היא המשיכה להתחמק.
שאלתי אותה האם להתייאש מלנסות לפגוש אותה. וסוף סוף היא אמרה את זה - "כן".
אז לכבוד סוף האפיזודה הזו החלטתי להעלות על הכתב את הסיפור איתה. מקווה שנהנתם. מקווה שהפנמתם את הטעויות שעשיתי בדרך. מקווה גם שאתם טועמים הרבה כפות רגליים יפות בדרככם.
עד הפעם הבאה,
'טיפוס של כפות רגליים'
