אז קוראיי הנאמנים בוודאי זוכרים את הבחורה מהחורף שחתכה לי לפני שהספיק להתחמם.
הבטחתי שיהיה המשך לסיפור הבלתי סגור הזה.
מאז אותה שיחת טלפון מדכאת שהוציאה אותה מחיי שמרתי על ריחוק. לא פניתי אליה שוב בשום מדיה.
ציפיתי לראות שהיא מוחקת מהפייסבוק כפי שמקובל במקרים כאלה אבל להפתעתי היא נשארה ברשימה.
מעבר לכך, שמתי לב שהיא משתפת בפייסבוק פוסטים שאני משתף או לוחצת עליהם לייק אחריי.
על פי הבנתי את האלגוריתם של פייסבוק, העובדה שהיא מודעת לדברים שאני עושה מעידה על כך שהיא נכנסת אליי לפרופיל ולכן פייסבוק מראה לה את הדברים שאני עושה באופן תדיר.
מדי פעם היא גם נתנה לייק לתמונה שלי. זה בטח לא סימן שלילי.
אז חיכיתי שיגיע יוני וזרקתי לה כמה מילים בצ'ט.
היא היתה ידידותית.
הזכרתי לה שנפגשנו ליד חוף הים ושהיתה רוח נוראית והצעתי שננסה את זה שוב, בלי הרוח.
היא לא ענתה על זה.
עבר עוד קצת זמן, הגיע אוגוסט וידעתי שחלון ההזדמנויות של הקיץ מתחיל להיסגר.
שוב פתחתי איתה בשיחה, הפעם זה עבר כבר לוואטסאפ. היא שיתפה ממש פעולה וענתה מהר אז החלטתי לנסות שוב.
הצעתי לה שניפגש בלי מחויבות. לא דייט. סתם ככה להתעדכן.
היא אמרה שאם זה בלי עניינים אז אפשרי.
קבענו ליום חמישי אחד באמצע אוגוסט וממש לפני שהתכוננתי לצאת מהבית למכונית ולנסוע אליה היא המציאה לי שהיא צריכה לעשות בייביסיטר לאחיינים שלה.
עשיתי אחורה פנה וחזרתי לספה לראות סרט.
ואז היא התקשרה.
הסתבר שלא עניתי לה על ההודעה המבאסת שלה והיא חששה שאני כבר בדרך אליה.
היה מוזר לשמוע שוב את הקול שלה, אבל השתכנעתי שהיא לא המציאה את הסיפור.
סיכמנו שניפגש בהזדמנות אחרת.
שבוע אחרי הצעתי לה להיפגש ביום שלישי בערב. היא מיד הסכימה.
ביום שלישי לקראת הערב היא ביקשה לדחות ב3 שעות ואמרה שהיא תודיע לי כשהיא מתפנה.
אני כבר הנחתי שזו דרכה הנשית למשוך זמן עד שהיא תוכל לומר לי שכבר לא מתאים היום ולכן לא ציפיתי להודעה שלה שאומרת שהיא מוכנה ואני מוזמן להגיע.
טסתי למכונית ודהרתי אליה.
מה רציתי להשיג מהסיפור הזה?
סקס.
כן, אבל זה לא עמד לקרות.
הקשר הקצר שלנו בפברואר היה נטול כפות רגליים לחלוטין. אמנם הפנים המעוצבים שלה, עם עיניה הקטנות והמושכות בהחלט היו מראה מלבב, אבל רציתי לראות את כפות רגליה. רציתי לגעת בהן ורציתי להכניס אותן לפה.
זו היתה המטרה הראשית שלי לאותו ערב.
אין לי מושג מה היתה המטרה שלה. באמת עניין אותה לדבר איתי?
אני יודע שמנות גדושות של טוסטסטרון הנחו את המכונית שלי אליה, מתוך משיכה פיסית לגוף שלה גרידא.
הגעתי. היא יצאה אליי. נועלת סנדלים. כן!
לא הספקתי להכין את המצלמה.
אמרתי לה שלום ונתתי נשיקה בלחי והספקתי להבחין שכפות הרגליים שלה יפות יפות וממש מגרות.
במקום כלשהו היתה לי תקווה מטופשת שכפות הרגליים שלה לא ימצאו חן בעיניי.
זה היה עוזר לי לרדת ממנה ביתר קלות.
אבל היא חשפה כפות רגליים ארוכות ורזות בצבע שחום קל, עם עור חלק ונטול ורידים, אצבעות ארוכות, שמסודרות על פי גודל מהבוהן הגדולה לזרת הקטנה, עם ציפורניים בריאות וגדולות משוכות בלק כחול כהה סקסי.
פאק.
נסענו לים. קיוויתי שהיא תשתחרר, תשכב לידי על המחצלת, תוריד את הסנדלים ותסכים למסאג' שיהפוך לסשן ליקוקים לפחות כמו זה שסיפרתי עליו פה.
האייפון שלי היה במצב הכן עם המצלמה, אבל לא היה כמעט אור.
צילמתי בכל הזדמנות שהיתה לי. אבל זה לא היה פשוט לעשות את זה כשעיניה היפות נחות עליי ובוחנות אותי.
הלכנו לאורך הטיילת על החוף לנקודה שהיא הכירה.
לא יכולתי להפסיק לבהות בכפות רגליה וסירבתי להאמין שהיא בורכה בכאלה כפות מגרות. כפות שככל הנראה אין לי גישה אליהן. איזה בזבוז.
רציתי שנעצור ליד אחד מפנסי החוף כדי שאוכל לצלם את כפותיה. אבל לך תמצא תירוץ לזה.
התיישבנו על איזה ספסל מחורבן והתחלתי לדפוק לה בוק.
דיברנו על העבודה שלה, העבודה שלי, החיים וכל מיני דברים שלא מעניינים אף אחד.
אין לנו כימיה בשיט ואנחנו בערך לא מסכימים על כלום ולא אוהבים שום דבר משותף בשום נושא למעט חיבתנו לקיץ.
אין לי מושג בשביל מה היא באה בכלל.
הבנתי שאני חייב לשפר את המיקום שלי. הספסל הזה, שבו ישבנו מרוחקים זה מזו, כשמלא אנשים עוברים ובוהים בנו לא אפשר לי לעבור לשלב הנגיעות.
הצעתי לה לשבת על החוף. היא לא ממש רצתה.
הצעתי שנמצא דשא. היא לא אוהבת דשא. ממש מפתיע.
בסוף בכל זאת הלכנו לאיזו פיסת דשא לשבת. פרסתי את המחצלת והיא ישבה עם רגליים מקופלות אחורה ליד הטוסיק שלה. לרגע לא שקלה להוריד את סנדליה. מה זה אמור להביע קיבינימט?!
מה אני אגיד לכם. הרבה שנים אני בעסקי כפות הרגליים. ליקקתי, השפכתי, החמאתי, מיסאג'תי, צילמתי, הרחתי, הבטתי - אבל כשהיא ישבה שם, קרירה כפי שהיתה תמיד, עם כפות רגליה המגרות כלואות בסנדליה, משוועות לצאת וקוראות לי להציל אותן - לא הצלחתי לארגן שום אסטרטגיה מוצלחת להגיע אליהן.
התחלתי בלדבר על הסנדלים שלה ולהאשים אותה שהן נראות לא נוחות ואגב כך שלחתי ידיים ומיששתי את כפות רגליה. עור חלק ונעים. הלשון שלי הגישה בקשה רשמית לטעימה. בקשתה בדיון.
ניסיתי לפתוח את הריצ'רץ' שמחלץ את הרגל מהסנדל אבל היא הגיבה בנחרצות ואמרה שהיא לא רוצה.
נסיגה.
המשכנו לדבר על המשפחה שלה, על הטיולים שהיא עשתה, על אנשים שיצאה איתם ואחרי רבע שעה החלטתי לעבור לטקטיקה הבאה ושאלתי אותה מה צבע הלק שלה מתוך תקווה שהיא תחלץ את רגליה מקיפול האימים שבו החזיקה אותן. היא הזיזה קלות את כף הרגל ואמרה שזה כחול למרות שבאור הזה הצבע נראה שחור.
"מה?! כחול?" שאלתי למרות שכבר מזמן הבחנתי בכך וידעתי שההסבר הזה יגיע. ביקשתי לראות יותר טוב והיא קירבה את כפות רגליה זו לזו ליד האור כדי להראות לי.
נשמתי נעתקה.
בדרך כלל אני מצליח לנהל שיחה ערה, תוך כדי שאני בוהה או מצלם במרץ את הכפות. זה דורש ממני הרבה ריכוז אבל אני מצליח לגרום לשיחה לזרום למרות ש80% מהריכוז שלי נתון להשבעת רעבוני לכפות רגליים.
אבל עכשיו, כשהיא קירבה 10 אצבעות זו לזו כקלידים של פסנתר עליהם כה רציתי להקיש, יכולתי רק למלמל ולקוות שאני לא נשמע קריפי מאוד. אלא רק קצת.
היא נתנה לי להתרשם מהמחזה לרגעים ספורים, הספיקה לקלוט שאני שולח יד לסלולרי ומיד החזירה את כפותיה אל מאחורי הגב שלה.
המשכנו לדבר על התיכון שלה, על הצבא, על הופעות שהיא הולכת אליהן ועל כמה מתחילים איתה ואחרי עוד כמה דקות שלחתי ידיים לאצבעות רגליה וליטפתי.
פה היא שאלה למה אני נוגע בכפות רגליים שלה כל הזמן והאם יש לי פטיש לכפות רגליים.
תמיד מדהים אותי איך כל הבנות שמעו על זה.
לא ידעתי מה להגיד.
ידעתי שהיא לא בעניין שלי, מה ששוב בלבל אותי עם העובדה שהיא בכל זאת בחרה לבלות איתי ערב, והנחתי שלהתוודות על הפטיש לא יועיל לי אלא רק יוסיף לה סיבות לא לרצות אותי.
ככלל, עדיף להתוודות על העניין הזה רק כשקיימת משיכה או לפחות חיבה מכיוונה של הבחורה.
נגיעות אקראיות ברגליה הארוכות והחשופות נתקלו ברתיעה ברורה והבהירו לי שהמגע שלי לא רצוי.
נתקלתי במחסום.
היא אמרה שמביך אותה שאני נוגע בכפות רגליה כי זה לא אסתטי.
כמובן שרכבתי על הסיפור הזה להחמיא לה לכפות וכולי' אבל כבר יצאתי מוזר ללא תקנה.
היא סיפרה שהיא דווקא אוהבת את כפות הרגליים שלה, בגלל שאין לה אצבע שניה ארוכה ועיוותים כאלה... זה רק הכאיב לי יותר...
השלב ההגיוני הבא היה להציע לה מסאג' כפות רגליים. הבנתי כבר שאין בזה טעם אז אפילו לא ניסיתי את זה.
אם לפחות היא היתה מורידה את הסנדלים ומנסה להרגיש בנוח הייתי יכול איכשהו לארגן מסאג'.
אבל במצב הנוכחי של העניינים כל מה שנשאר לי זה לקחת תמונות טובות ככל האפשר של כפותיה, כי אנחנו כנראה לא ניפגש שוב.
אז התחלנו לחזור למכונית והצעתי לה לשבת על ספסל מתחת לפנס לכמה רגעים ושם ניהלנו שיחה שאין לי מושג מה התוכן שלה כי אני התרכזתי בלנסות לחבר משפטים בעברית בזמן שאני דופק בוק לכפות הרגליים שלה.
הסעתי אותה הביתה. מאוכזב מהתפתחות הערב הזה.
לא ניסיתי לעורר שיחה יותר מדי. באורח פרדוקסלי אני משער שזה בטח נתן לי נקודות אצלה.
כשהיא החלה לנסות לשכנע אותי שראשון לציון היא עיר לא פחות טובה מתל-אביב (נכון שאין בה ים,פאבים,חדרי-כושר,מקומות עבודה,ספריות,סופרמקרטים - במרחק הליכה מכל מקום שבו אתה גר - אבל אני גרה בראשון וחושבת שזו אחלה עיר...) כבר רציתי להעיף אותה מהאוטו לא פחות משהיא רצתה לעוף משם.
נפרדנו בחיבוק קצר וזרקתי לה "באמת יש לך כפות רגליים יפות" לפני שהיא יצאה וברחה לבית שלה.
הנה התמונות שהצלחתי לצלם באותו ערב:
אז בזאת הסתכם הסיפור הזה.
אני לא חושב שתהיה לי הזדמנות נוספת לפגוש אותה, ואני לא חושב שיש לי סיכוי למצוץ את הבהונות שלה.
אני רק יכול לשמוח שהצלחתי להגיע לאן שהגעתי שם.
לנושא הבא.
עוד כמה שעות יש לי דייט עם הבחורה הזו:
תחזיקו לי אצבעות שהיא תיתן לי ללקק את כפות הרגליים שלה.
עדכונים בהמשך.
הבטחתי שיהיה המשך לסיפור הבלתי סגור הזה.
מאז אותה שיחת טלפון מדכאת שהוציאה אותה מחיי שמרתי על ריחוק. לא פניתי אליה שוב בשום מדיה.
ציפיתי לראות שהיא מוחקת מהפייסבוק כפי שמקובל במקרים כאלה אבל להפתעתי היא נשארה ברשימה.
מעבר לכך, שמתי לב שהיא משתפת בפייסבוק פוסטים שאני משתף או לוחצת עליהם לייק אחריי.
על פי הבנתי את האלגוריתם של פייסבוק, העובדה שהיא מודעת לדברים שאני עושה מעידה על כך שהיא נכנסת אליי לפרופיל ולכן פייסבוק מראה לה את הדברים שאני עושה באופן תדיר.
מדי פעם היא גם נתנה לייק לתמונה שלי. זה בטח לא סימן שלילי.
אז חיכיתי שיגיע יוני וזרקתי לה כמה מילים בצ'ט.
היא היתה ידידותית.
הזכרתי לה שנפגשנו ליד חוף הים ושהיתה רוח נוראית והצעתי שננסה את זה שוב, בלי הרוח.
היא לא ענתה על זה.
עבר עוד קצת זמן, הגיע אוגוסט וידעתי שחלון ההזדמנויות של הקיץ מתחיל להיסגר.
שוב פתחתי איתה בשיחה, הפעם זה עבר כבר לוואטסאפ. היא שיתפה ממש פעולה וענתה מהר אז החלטתי לנסות שוב.
הצעתי לה שניפגש בלי מחויבות. לא דייט. סתם ככה להתעדכן.
היא אמרה שאם זה בלי עניינים אז אפשרי.
קבענו ליום חמישי אחד באמצע אוגוסט וממש לפני שהתכוננתי לצאת מהבית למכונית ולנסוע אליה היא המציאה לי שהיא צריכה לעשות בייביסיטר לאחיינים שלה.
עשיתי אחורה פנה וחזרתי לספה לראות סרט.
ואז היא התקשרה.
הסתבר שלא עניתי לה על ההודעה המבאסת שלה והיא חששה שאני כבר בדרך אליה.
היה מוזר לשמוע שוב את הקול שלה, אבל השתכנעתי שהיא לא המציאה את הסיפור.
סיכמנו שניפגש בהזדמנות אחרת.
שבוע אחרי הצעתי לה להיפגש ביום שלישי בערב. היא מיד הסכימה.
ביום שלישי לקראת הערב היא ביקשה לדחות ב3 שעות ואמרה שהיא תודיע לי כשהיא מתפנה.
אני כבר הנחתי שזו דרכה הנשית למשוך זמן עד שהיא תוכל לומר לי שכבר לא מתאים היום ולכן לא ציפיתי להודעה שלה שאומרת שהיא מוכנה ואני מוזמן להגיע.
טסתי למכונית ודהרתי אליה.
מה רציתי להשיג מהסיפור הזה?
סקס.
כן, אבל זה לא עמד לקרות.
הקשר הקצר שלנו בפברואר היה נטול כפות רגליים לחלוטין. אמנם הפנים המעוצבים שלה, עם עיניה הקטנות והמושכות בהחלט היו מראה מלבב, אבל רציתי לראות את כפות רגליה. רציתי לגעת בהן ורציתי להכניס אותן לפה.
זו היתה המטרה הראשית שלי לאותו ערב.
אין לי מושג מה היתה המטרה שלה. באמת עניין אותה לדבר איתי?
אני יודע שמנות גדושות של טוסטסטרון הנחו את המכונית שלי אליה, מתוך משיכה פיסית לגוף שלה גרידא.
הגעתי. היא יצאה אליי. נועלת סנדלים. כן!
לא הספקתי להכין את המצלמה.
אמרתי לה שלום ונתתי נשיקה בלחי והספקתי להבחין שכפות הרגליים שלה יפות יפות וממש מגרות.
במקום כלשהו היתה לי תקווה מטופשת שכפות הרגליים שלה לא ימצאו חן בעיניי.
זה היה עוזר לי לרדת ממנה ביתר קלות.
אבל היא חשפה כפות רגליים ארוכות ורזות בצבע שחום קל, עם עור חלק ונטול ורידים, אצבעות ארוכות, שמסודרות על פי גודל מהבוהן הגדולה לזרת הקטנה, עם ציפורניים בריאות וגדולות משוכות בלק כחול כהה סקסי.
פאק.
נסענו לים. קיוויתי שהיא תשתחרר, תשכב לידי על המחצלת, תוריד את הסנדלים ותסכים למסאג' שיהפוך לסשן ליקוקים לפחות כמו זה שסיפרתי עליו פה.
האייפון שלי היה במצב הכן עם המצלמה, אבל לא היה כמעט אור.
צילמתי בכל הזדמנות שהיתה לי. אבל זה לא היה פשוט לעשות את זה כשעיניה היפות נחות עליי ובוחנות אותי.
הלכנו לאורך הטיילת על החוף לנקודה שהיא הכירה.
לא יכולתי להפסיק לבהות בכפות רגליה וסירבתי להאמין שהיא בורכה בכאלה כפות מגרות. כפות שככל הנראה אין לי גישה אליהן. איזה בזבוז.
רציתי שנעצור ליד אחד מפנסי החוף כדי שאוכל לצלם את כפותיה. אבל לך תמצא תירוץ לזה.
התיישבנו על איזה ספסל מחורבן והתחלתי לדפוק לה בוק.
דיברנו על העבודה שלה, העבודה שלי, החיים וכל מיני דברים שלא מעניינים אף אחד.
אין לנו כימיה בשיט ואנחנו בערך לא מסכימים על כלום ולא אוהבים שום דבר משותף בשום נושא למעט חיבתנו לקיץ.
אין לי מושג בשביל מה היא באה בכלל.
הבנתי שאני חייב לשפר את המיקום שלי. הספסל הזה, שבו ישבנו מרוחקים זה מזו, כשמלא אנשים עוברים ובוהים בנו לא אפשר לי לעבור לשלב הנגיעות.
הצעתי לה לשבת על החוף. היא לא ממש רצתה.
הצעתי שנמצא דשא. היא לא אוהבת דשא. ממש מפתיע.
בסוף בכל זאת הלכנו לאיזו פיסת דשא לשבת. פרסתי את המחצלת והיא ישבה עם רגליים מקופלות אחורה ליד הטוסיק שלה. לרגע לא שקלה להוריד את סנדליה. מה זה אמור להביע קיבינימט?!
מה אני אגיד לכם. הרבה שנים אני בעסקי כפות הרגליים. ליקקתי, השפכתי, החמאתי, מיסאג'תי, צילמתי, הרחתי, הבטתי - אבל כשהיא ישבה שם, קרירה כפי שהיתה תמיד, עם כפות רגליה המגרות כלואות בסנדליה, משוועות לצאת וקוראות לי להציל אותן - לא הצלחתי לארגן שום אסטרטגיה מוצלחת להגיע אליהן.
התחלתי בלדבר על הסנדלים שלה ולהאשים אותה שהן נראות לא נוחות ואגב כך שלחתי ידיים ומיששתי את כפות רגליה. עור חלק ונעים. הלשון שלי הגישה בקשה רשמית לטעימה. בקשתה בדיון.
ניסיתי לפתוח את הריצ'רץ' שמחלץ את הרגל מהסנדל אבל היא הגיבה בנחרצות ואמרה שהיא לא רוצה.
נסיגה.
המשכנו לדבר על המשפחה שלה, על הטיולים שהיא עשתה, על אנשים שיצאה איתם ואחרי רבע שעה החלטתי לעבור לטקטיקה הבאה ושאלתי אותה מה צבע הלק שלה מתוך תקווה שהיא תחלץ את רגליה מקיפול האימים שבו החזיקה אותן. היא הזיזה קלות את כף הרגל ואמרה שזה כחול למרות שבאור הזה הצבע נראה שחור.
"מה?! כחול?" שאלתי למרות שכבר מזמן הבחנתי בכך וידעתי שההסבר הזה יגיע. ביקשתי לראות יותר טוב והיא קירבה את כפות רגליה זו לזו ליד האור כדי להראות לי.
נשמתי נעתקה.
בדרך כלל אני מצליח לנהל שיחה ערה, תוך כדי שאני בוהה או מצלם במרץ את הכפות. זה דורש ממני הרבה ריכוז אבל אני מצליח לגרום לשיחה לזרום למרות ש80% מהריכוז שלי נתון להשבעת רעבוני לכפות רגליים.
אבל עכשיו, כשהיא קירבה 10 אצבעות זו לזו כקלידים של פסנתר עליהם כה רציתי להקיש, יכולתי רק למלמל ולקוות שאני לא נשמע קריפי מאוד. אלא רק קצת.
היא נתנה לי להתרשם מהמחזה לרגעים ספורים, הספיקה לקלוט שאני שולח יד לסלולרי ומיד החזירה את כפותיה אל מאחורי הגב שלה.
המשכנו לדבר על התיכון שלה, על הצבא, על הופעות שהיא הולכת אליהן ועל כמה מתחילים איתה ואחרי עוד כמה דקות שלחתי ידיים לאצבעות רגליה וליטפתי.
פה היא שאלה למה אני נוגע בכפות רגליים שלה כל הזמן והאם יש לי פטיש לכפות רגליים.
תמיד מדהים אותי איך כל הבנות שמעו על זה.
לא ידעתי מה להגיד.
ידעתי שהיא לא בעניין שלי, מה ששוב בלבל אותי עם העובדה שהיא בכל זאת בחרה לבלות איתי ערב, והנחתי שלהתוודות על הפטיש לא יועיל לי אלא רק יוסיף לה סיבות לא לרצות אותי.
ככלל, עדיף להתוודות על העניין הזה רק כשקיימת משיכה או לפחות חיבה מכיוונה של הבחורה.
נגיעות אקראיות ברגליה הארוכות והחשופות נתקלו ברתיעה ברורה והבהירו לי שהמגע שלי לא רצוי.
נתקלתי במחסום.
היא אמרה שמביך אותה שאני נוגע בכפות רגליה כי זה לא אסתטי.
כמובן שרכבתי על הסיפור הזה להחמיא לה לכפות וכולי' אבל כבר יצאתי מוזר ללא תקנה.
היא סיפרה שהיא דווקא אוהבת את כפות הרגליים שלה, בגלל שאין לה אצבע שניה ארוכה ועיוותים כאלה... זה רק הכאיב לי יותר...
השלב ההגיוני הבא היה להציע לה מסאג' כפות רגליים. הבנתי כבר שאין בזה טעם אז אפילו לא ניסיתי את זה.
אם לפחות היא היתה מורידה את הסנדלים ומנסה להרגיש בנוח הייתי יכול איכשהו לארגן מסאג'.
אבל במצב הנוכחי של העניינים כל מה שנשאר לי זה לקחת תמונות טובות ככל האפשר של כפותיה, כי אנחנו כנראה לא ניפגש שוב.
אז התחלנו לחזור למכונית והצעתי לה לשבת על ספסל מתחת לפנס לכמה רגעים ושם ניהלנו שיחה שאין לי מושג מה התוכן שלה כי אני התרכזתי בלנסות לחבר משפטים בעברית בזמן שאני דופק בוק לכפות הרגליים שלה.
הסעתי אותה הביתה. מאוכזב מהתפתחות הערב הזה.
לא ניסיתי לעורר שיחה יותר מדי. באורח פרדוקסלי אני משער שזה בטח נתן לי נקודות אצלה.
כשהיא החלה לנסות לשכנע אותי שראשון לציון היא עיר לא פחות טובה מתל-אביב (נכון שאין בה ים,פאבים,חדרי-כושר,מקומות עבודה,ספריות,סופרמקרטים - במרחק הליכה מכל מקום שבו אתה גר - אבל אני גרה בראשון וחושבת שזו אחלה עיר...) כבר רציתי להעיף אותה מהאוטו לא פחות משהיא רצתה לעוף משם.
נפרדנו בחיבוק קצר וזרקתי לה "באמת יש לך כפות רגליים יפות" לפני שהיא יצאה וברחה לבית שלה.
הנה התמונות שהצלחתי לצלם באותו ערב:
אז בזאת הסתכם הסיפור הזה.
אני לא חושב שתהיה לי הזדמנות נוספת לפגוש אותה, ואני לא חושב שיש לי סיכוי למצוץ את הבהונות שלה.
אני רק יכול לשמוח שהצלחתי להגיע לאן שהגעתי שם.
לנושא הבא.
עוד כמה שעות יש לי דייט עם הבחורה הזו:
תחזיקו לי אצבעות שהיא תיתן לי ללקק את כפות הרגליים שלה.
עדכונים בהמשך.
