יום חמישי, 22 בדצמבר 2016

כפות רגליים בחורף. הרהור נוסף.

כפות רגליים יפות הפכו למצרך נדיר מיד כשהחל החורף. הסנדלים והכפכפים נעלמו מהרחובות, וחופי הים והבריכות ננטשו לטובת מקומות חמים יותר.
המגפיים, המעילים, הצעיפים, הגרביונים הידועים לשמצה מושלים בכיפה ואצבעות כפות הרגליים מוסתרות לבטח ומשאירות אנשים כמוני להרהר בהעדרם.
את החורף הזה, בניגוד לרבים לפניו, קיבלתי באנחת רווחה. 
עונת כפות הרגליים החולפת הייתה ארוכה ובסופה כמו הקצתי מחלום או ניעורתי מאשליה. 
יש שאומרים שיותר מדי ממשהו טוב יכול להיות רע.
תמיד חשבתי שזה משפט פסימי של אנשים שמקדשים את הסבל ומגדירים את עצמם עפ"י כמות העבודה הקשה שהשקיעו על מנת לרכך רגשות אשמה שטבועים בהם שלא לצורך.
אבל לאחרונה גיליתי על בשרי שהמשפט הזה יכול להיות נכון גם עבורי.
מאחר ומקום עבודתי הועתק לאיזור מרכזי בתל אביב, מצאתי את עצמי נחשף לכמות אדירה של כפות רגליים נשיות בכל יום. 
גן עדן? בהחלט. 
גהנום? לא פחות.






לא מזמן נתקלתי בפוסט המתאר אישה טאיוואנית עם אצבעות כפות רגליים ארוכות במיוחד. למעשה מי שחשפה אותי לזה היא בעלת כפות רגליים יפות שחוותה איתי לא מעט הרפתקאות פוט פטיש.



כמובן שקראתי בשקיקה את המידע על כפות הרגליים ה"ביזאריות" האלה, שהיו יכולות להיות די מגרות אם היו קצת יותר מטופחות. האישה עצמה נמוכה למדי בגובה של מטר וחצי בערך כך שכפות רגליה מושכות הרבה תשומת לב כשהיא מהלכת עם כפכפים.









התמונות הופיעו לראשונה באתר בלוגים סיני, כשלהפתעת הקוראים, האצבעות הארוכות הללו התגלו כאצבעות רגליים ולא ידיים.



התגובות העיקריות היו של אנשים שטענו שאצבעות כפות רגליה ארוכות מכפות ידיהם עצמם וכדומה.
בהמשך נטען שאולי מדובר בסוג מסויים של אבולוציה חדשה של הטבע למין האדם.
אבל הפסקה האחרונה תפסה את תשומת לבי בעיקר ואני מביא תרגום שלה פה:

"אגב, בהכירי את האינטרנט ואת חברי ה'חברה הנסתרת' שנהנים לשפשף לכפות רגליים נשיות, אני בטוח שמישהו היכנשהו חווה אורגזמה נמרצת בשל כפות הרגליים הטאיווניות המוזרות בבלוג הזה. אני לא יודע מי מכם עושה את זה, אבל אני רוצה שתדעו שאני יודע ואני מניד בראשי בחוסר אמון כלפיכם כרגע.
אנשי כפות רגליים, אחי. אני מקנא על איך שכל מקום ציבורי בקיץ הוא למעשה מועדון חשפנות בשבילם אבל כל דבר אחר בקשר אליהם הוא מיסתורין מבלבל."


ביקורתי. שיפוטי. מתנשא - אבל נכון. אני בטוח שגם אתם בוחנים את כפות הרגליים האלה ברגשות מעורבים.
אבל בדבר אחד הוא צדק לחלוטין. בזמן הקיץ, כל מקום הוא בחזקת מועדון מועדון חשפנות בשבילנו. והקיץ, או עונת כפות הרגליים בארץ היא ארוכה מאוד ולפעמים זה מתיש ומתסכל להיחשף לכזו כמות של גירויים מרוכזים בלי יכולת לעשות עם זה כלום.
כמה זה קשה להישאר לשבת במשרד ולהתרכז בעבודה כשאני יודע שמחוץ למשרד למטה, מתהלכות עשרות ומאות בנות, בחורות ונשים עם כפות רגליים חשופות ויפות, שאין להן מושג כמה הן מגרות.

אז כן, אני מקבל את החורף הזה בחיוך של הקלה. אני לא איש של חורף. אף פעם לא אהיה. אבל לפעמים זה טוב לקחת הפסקה מיותר מדי טוב.


נ.ב
היי, לא הייתי פה הרבה זמן. חדי העין מבניכם עשויים למצוא בין הפוסטים הישנים מעין נבואה לסיבה שבגללה הבלוג נכנס להקפאה.
חזרתי כי יש לי עוד מה להגיד.