לאחר הביקור שלי בארה"ב, הגעתי למסקנה שכל השנים שבהן בהיתי, מפאת חוסר ברירה אחרת כמובן, בכפות רגליים של ישראליות, כל השנים שבהן התגריתי וסגדתי לכפות הרגליים שהיו סביבי כאשר גדלתי - היו מבוזבזות.
כפות הרגליים של ישראליות, כך האמנתי, הינן בלתי מטופחות ולא יפות באופן כללי.
כמובן שהייתי מושפע מתרבות הפדיקורים וכפות הרגליים הלבנות והמטופחות שראיתי שם וכמו כן מהעובדה שמעצם אופי העבודה שלי נחשפתי לכמות אדירה של כפות רגליים. ללא ספק לא כולן נראו טוב, אבל מטבע הדברים התמקדתי באלה שנראו טוב ובטיפוח שראיתי שם.
אבל אי אפשר להכחיש. כשחזרתי לארץ נתקלתי במעט מאוד כפות רגליים מטופחות והתגעגעתי מאוד למה שראיתי שם.
עם השנים, תרבות הטיפוח חדרה גם לארץ והזיכרון מכפות הרגליים היפות שראיתי בארה"ב דעך.
כאשר הגעתי לתאילנד חיכיתי לראות כפות רגליים יפות של בנות הניכר.
מה רבה היתה ההפתעה שלי כשגיליתי שכפות רגליים של ישראליות בתאילנד הן אלה שמגרות אותי יותר מאשר כולן.
אבל אני מקדים את המאוחר. בפרק הקודם עצרנו בריילי ביץ'. ובכן, ביום האחרון שלי שם, כאשר ניגשתי לבד לעשות צ'ק אאוט, הגיעו זוג אסייתים להתארח במלון. הוא היה מעפן כדרכם של רוב הגברים האסייתים שפגשתי והיא נראתה טוב כדרכן של רוב האסייתיות שפגשתי.
מאחר והייתי לבד, יכולתי לתת תשומת לב מיוחדת לכפות רגליה ולצלם אותן כמו שצריך.
את כפות הרגליים הבאות שצילמתי ייקח לי זמן לשכוח. לא בגלל שהן יפות אלא בגלל שזו היתה הפעם שבה נתפסתי מצלם.
ישבנו בשדה התעופה, ממתינים לטיסה לבנגקוק כשהאוסטרלית הזו מאחורה הרימה את כפות רגליה.
אז הפעם הגזמתי וממש הסתובבתי בצורה לא סבירה כדי לצלם והבחורה שהיתה איתי אשכרה אמרה לי:"תפסיק לצלם כפות רגליים"... פאק פאקינג פאק.
וזאת בחורה שראיתי במלון בבנגקוק. האמת שפשוט לא היה לי כוח ללכת לעמוד לידה ולמצוא דרך לצלם מקרוב את כפותיה
והנה כפות רגליים מגרות ששייכות לצעירה צרפתיה מגרה שראיתי באיזו חנות תיקים בMBK בבנגקוק.
בשדה התעופה בבנגקוק נעמדה לפניי איזו חמודה אסייתית. לא היה מספיק אור אבל שלפתי את המכשיר ותיעדתי את הארוע.
אבל השוק הקשה של הטיול הגיע ממש לקראת הסוף. כאשר עמדנו לפני הפקדת המזוודות. לצידנו ומסביבנו עמדו כמה עשרות ישראליות שזופות, חטובות, יפות וכולן ללא יוצאת מן הכלל עם כפכפים. חושפות כפות רגליים מטופחות, רגועות, שזופות ומגרות.
הייתי צריך להיזהר עם המצלמה לאור העובדה שנתפסתי מוקדם יותר ולכן החלטתי להשאיר את המכשיר בכיס.
אבל....
כאשר נחתנו בארץ והייתי לבד לכמה רגעים, השתמשתי בשיטה שלי לצילום כפות רגליים בשדה התעופה והרבצתי בוק לכמה בנות עם כפות רגליים יפות שהצלחתי לקלוט עוד בבנגקוק.
אבל גולת הכותרת של הטיול כולו הן כפות רגליים שצילמתי עוד בזמן שהותי בקופיפי במסגרת טיול "שבעת האיים" ועמן אני אחתום את סדרת הפוסטים על הביקור האחרון בתאילנד.
אז במסגרת טיול "שבעת האיים" עולים על ספינת מנוע, יחד עם עוד כ10-15 אנשים ויוצאים לראות נופים וחופים סביב איי קופיפי. שם פגשתי זוג ישראלים. לבחורה היו כפות רגליים משגעות.
כל אחד מאיתנו היה עם בן זוג, אבל היתה משיכה בינינו.
לא יכולנו להחליף מילים וגם המבטים היו מצטלבים בהחבא, במהירות. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להחליף את בן הזוג שלו במישהו אחר, אבל משיכה מינית היא לא משהו שאפשר לשלוט עליו.
היה לי יום שלם לצלם. יום שלם כשאני חמוש במצלמה ומצופה ממני לתעד את הנוף סביבי.
אז תיעדתי.
ובכל הזדמנות שהיתה לי כיוונתי את העדשה שלי אליה וצילמתי.
היא היתה נמוכה, יפה, עם עיניים ירוקות קטנות וגוף חמוד - חזה קטן ושובב ותחת עסיסי. היה לה קול נעים אבל מעל לכל - היו לה כפות רגליים נהדרות עם לק כתום ועור חלק, שזוף ונטול פגמים. היו לה אצבעות יפות ומסודרות בגודל בדיוק כפי שצריך מהבוהן הגדולה לזרת הקטנה. עור הסוליה שלה נראה רך ומזמין ולא היה דבר שרציתי יותר באותו טיול חוץ מלהכניס את האצבעות היפות האלה לפה שלי ולמצוץ אותן.
הנה התמונות שצילמתי.
לא חסכתי בפילם ;-)
אחד הדברים שעשיתי היה לצלם בזמן הירידה מהספינה. תשומת הלב של כולם היתה מופנית לחוף כך שאף אחד לא מבחין שאני מתעד את כפות הרגליים של בת ארצי.
.jpg)
כמובן שלא היה כלום בין שנינו. אפילו את שמה אני לא יודע.
ואולי...
אולי זה עדיף ככה.
