לפני שנים רבות בארץ רחוקה רחוקה חי לו נסיך יפה תואר, יורש העצר של ממלכה עשירה ורחבת יידיים.
אביו המלך רצה להשיא את בנו באשר הגיע זה מכבר לפרקו אבל גילה שזו מלאכה סבוכה.
הנער גילה עניין מועט בנסיכות ובבנות האצולה הרמה שהובאו לארמונו כדי למצוא חן בעיניו, וללא יוצאות מן הכלל הן כולן חזרו כלעומת שבאו.
המלך הטוב היה מודאג. מדוע בנו כה אדיש לנסיכות והאצילות שהוא מנסה לשדך לו?
בתחילה סבר שהנסיך אדיש לחלוטין לבנות המין היפה בכללותן אך כששלח את אחד מנאמניו המפולפלים לעקוב אחרי בנו הוא גילה שהנסיך מבלה זמן לא מבוטל בצפיה בנערות המשרתים בעודן מבצעות את עבודות הארמון.
האם הנסיך המלכותי שוכח את מעמדו המחייב?
המלך החליט לזמן את מועצתו הקרובה לטכס עצה כיצד להתמודד עם המשבר הנוכחי.
הנסיך המלכותי מאוד אהב את בנות המין היפה. כגבר בריא, מבוקש ,עשיר ובר מזל היתה לו בחירה בין סוגים שונים של נשים. אבל לנסיך המלכותי היה סוד קטן ומלוכלך שלא היה יכול לחלוק עם איש, כיוון שכולם דיווחו לאביו בדרך זו או אחרת.
הנסיך המלכותי נמשך לכפות רגליים של נשים.
כבר בגיל צעיר הוא גילה שהוא חש סקרנות לנוכח המסתתר מתחת לגרב ומעבר לנעל וחש התרגשות עמוקה כשנחשפו לפניו האצבעות המסתוריות.
אביו המלך ניסה לשדך אותו לאצילות המנופחות שהגיעו לפגישה איתו לבושות מכף רגל ועד ראש. חלקן עם מחשוף נדיב שאף על פי שעורר אותו, לא פיצה אותו על נוכחותם של גרביים ונעליים מלכותיות סגורות.
בהיותו הנסיך, ניסה לא פעם לגרום למשודכת התורנית לחלוץ את נעליה. ככל שמעמדה האצילי היה נחות יותר כך היא נענתה לבקשה ביתר קלות אך כולן חשפו בפניו כף רגל שמנמנה ובשרנית שגרמה לו כעבור דקות אחדות לבקש ממנה לקחת את להגה הפטפטני, שנועד להרשים אותו בידיעותיה המפליגות, ואת כפותיה המפוטמות ולהסתלק מעל פניו ללא דיחוי.
הנסיך אהב לצפות בנערות המשרתות. הן היו יחפות כמעט תמיד וכפות רגליהן תמיד רזות ונהדרות. הוא ידע שהמלך שולח את יועצו המיוזע לעקוב אחריו אבל אותו יועץ שמנמן ומגושם, מתוחכם בעיני עצמו בלבד, לא הצליח מעולם לגלות שהנסיך הכניס למיטתו לא פעם ממשרתות הארמון הצעירות וליקק את אצבעותיהן בהנאה. אף משרתת לא תסרב לנסיך.
וכך חי לו הנסיך בצלו של סודו. ממשיך להיפגש עם בנותיהם כבדות המשקל של בני מעמד האצולה רק כדי לגלות שאין בנמצא בת אצולה עם כפות רגליים יפות וממשיך לחוש תסכול על כך שלא יוכל לחלוק את חייו עם משרתת אפילו שכפות רגליה הרזות מלהיטות את יצריו יותר מכל מחלפותיהן של אצילות הממלכה ושכנותיה.
כאשר המלך הודיע לנסיך שמועצתו הקרובה החליטה לערוך נשף לכל בנות האצולה בממלכה על מנת שימצא כלה ראויה לעצמו הנסיך הסכים שזה רעיון נהדר וחתם בעצמו על הכרוז שהופץ ברחבי הממלכה.
וכאשר היום הגדול הגיע הוא ישב על כסאו, לבוש במיטב מחלצותיו ההדורות ובירך לשלום את מאות הנשים הצעירות והמטופחות שחלפו על פניו.
בתחילה מצב רוחו היה מרומם אך ככל שנקפו הדקות והיה ניכר שאף אחת מהאצילות לא חושפת טפח בודד מאצבעותיה, הדיכאון החל להציף אותו.
הוא בהה בייאוש אל הריצפה לנוכח מאות נעלי הנשים ההדורות עם העקבים, הקישוטים, הפיתוחים והסילסולים שסכרו בקרבן את שהשתוקקה אליו נפשו והתבונן בזלזול בשמלות המהודרות וענקי הפנינים שהאצילות הכסילות עטו על עצמן, מבלי לדעת שאת הנסיך העשיר לא מעניינות שרשראות של אבני אודם אלא אוצר אחר של אצבעות וציפורניים. אוצר אותו רובן ככולן הצפינו.
בייאושו ליכסן מבט לשורת המשרתות שניצבו מאחורי שולחנות האוכל העמוסים לעייפה, מוכנות להעמיס צלחות מזון או למלא כוסות משקה, וגרם לכולן להרכין את ראשן ולהסמיק מיידית.
ואז היא נכנסה. כולם פנו להביט בה כיוון שהגיעה באיחור משמעותי, אך גם כיוון ששמלתה, מלאכת מחשבת של אריגים עדינים בצבע כסף נצנצה בכל צעד שלה ומשכה את תשומת הלב. שערה הבלונדיני היה אסוף בחן מעל לראשה ותפוס בסיכת כסף מבהיקה.
אבל הסיבה שהנסיך הזדקף בכסאו היתה שבת האצולה שנכנסה נעלה נעלי זכוכית.
לראשונה מתחילת הערב זינק הנסיך מכסאו ומיהר לקבל את פניה. הוא נשק לידה והיא קדה קידה וכשהרכינה את ראשה הוא בהה ישירות בכפות רגליים זעירות מימדים, נהדרות אצבעות וחשופות לחלוטין בסנדל שקוף ומלכותי.
הנסיך חש בהתרגשות אוחזת בו והוא מיהר והזמין את הנערה לריקוד.
וכך הם רקדו ורקדו כאילו רק הם שם באולם הנשפים המהודר. כאילו מאות נשים מפוטמות וגרובות לא בוהות בה בשנאה ושואלות מה לה יש שלי אין תוך שהן מותחות את גרביהן שהתרפו.
הנסיך כמעט ולא התיק את מבטו מעיניה. הנה סוף סוף מצא בת אצולה עם כפות רגליים יפות.
פניה היו נאות ועיניה מהפנטות אבל נשים יפות ממנה רצו אותו.
הנה סוף סוף הנערה שתשבור את קללת כפות הרגליים השמנות של בנות האצולה.
לאחר שרקדו כמעט ללא הפסקה במהלך הערב ביקש הנסיך לעצור לנוח והורה למשרתיו להשקות את הנערה ולדאוג לצרכיה.
אבל היא נעלמה. השעה היתה רבע לחצות והנשף עתיד היה להמשיך עד לשעות הקטנות של הלילה והנסיכה הכסופה נעלמה כלא היתה.
הנשף נגמר והנסיך היה שרוי בדיכאון עמוק. אף אחד לא ידע לומר לו מיהי הנסיכה הכסופה ומאין באה. לאחר שהתייעץ עם חכמי החצר ושלח מרגלים שחזרו ריקם החליט שיש רק דרך אחת לראות אותה שוב. הם יערכו נשף נוסף.
וכך, כעבור כירח אחד חזר הנסיך לאולם הנשפים ובירך כמעט בקוצר רוח את האצילות ששבו לנסות את מזלן, לבושות במחלצות יותר מהודרות, עונדות פנינים וטבעות יותר יקרות וכמובן - גורבות גרביים יותר עבים.
הנסיך ישב על קצה כסאו במתח, בוהה ללא הרף בדלת הכניסה עד אשר ניצוץ של זהב הופיע בכניסה.
הנסיכה הכסופה הופיעה. לבושה בשמלה מרהיבה מזהב טהור, סיכה זהובה אוספת את שערה וכפות רגליה הענוגות והזעירות גלויות לכל בנעלי זכוכית הנהדרות שלה.
גם הפעם מיהר אליה הנסיך. הוא הוביל אותה לריקוד ולא מש ממנה כל הערב. אוחז בה חזק כדי שלא תיעלם לו.
גם הפעם הוא התעלם כמעט במופגן משאר באות הנשף ונצמד כמעט בייאוש לזו שתוכל להציל אותו מעולמן של מכוערות כפות הרגליים. הנסיך הרעיף עליה מילות חיבה שגרמו לה להסמיק והחמיא לה רבות, אבל כשהשעון צלצל לחצות הנסיכה הזהובה החווירה, השתחררה מאחיזתו ונמלטה מאולם הנשפים. הנסיך הופתע ממעשיה אך חיש קל דלק בעקבותיה. הוא הספיק לראות אותה, כששמלתה איבדה משהו מזוהרה, כושלת קלות במדרגות, ומיד נכנסת לכרכרה שהיה נדמה לו שהיא הופכת לדלעת, או לפחות מזכירה אחת ורתומה לשישה סוסים עם מראה עכברי משהו שמיד זינקה לדרכה מרחיקה ממנו את כפות הרגליים היפות ביותר שראה אי פעם.
הנסיך עצר על גרם המדרגות בייאוש ואז הבחין שאחת מנעליה של הנסיכה הכסופה-זהובה נשמטה מרגליה הענוגות ונותרה על המדרגה. הנסיך הרים את הנעל, בדק שלא מבחינים בו ורחרח מלוא ריאותיו משמץ של ריח זיעה קל שנותר על משקע הנעל ואז הסתובב וחזר שפוף אל אולם הנשפים.
בימים שבאו לאחר מכן מצב רוחו של הנסיך היה ירוד. הנערה חמקה מידיו ושוב איש לא ידע לומר לו מהיכן באה. נראה שלמעט רכב אילם בעל פני כלב לא היו לנערה בני לוויה ואיש לא הכיר אותה או ידע מהיכן הגיעה. היא בבירור היתה שייכת למעמד האצולה בשל העושר שניכר משמלותיה אבל נותרה אלמונית.
המלך, ששמח שבנו מצא נערה כלבבו הציע לערוך נשף שלישי אבל הנסיך הדף את הרעיון בביטול. במקום זה הוא קרא לכמה מנאמניו, הגיש להם את נעל הזכוכית שנותרה בידיו ודרש מהם לעבור בכל בית בקרב מעמד האצולה ולצוות על כל בנות הבית למדוד את הנעל. הנערה שכף רגלה תתאים לנעל הזכוכית תובא מיידית אל הארמון. לנסיך לא היה ספק שרק לנערה שלו תתאים הנעל. רק בת אצולה עם כפות רגלי משרתת תוכל לנעול את נעל הזכוכית.
מקץ חודשים רבים של חיפוש חזר האציל הראשי האחראי על החיפוש ובמבט נבוך ומתנצל סיפר סיפור מהאגדות על בית מבודד שבו חיה אישה מבוגרת שהיתה נשואה לאציל ולה שתי בנות מכוערות ובת אחת חורגת ששימשה כמשרתת. שתי הבנות המפוטמות ניסו כמיטב יכולתן לדחוס את רגליהן הבולבוסיות לנעל הזכוכית ללא הצלחה וסירבו לתת לאחותן לנסות למדוד את הנעל. כשהתעקש שהאחות תנסה את מזלה הן שברו במזיד את הנעל והוא התכוון לאסור אותן כאשר המשרתת יצאה מחדרה עם נעל תואמת שמתאימה לזו השבורה בדיוק במידותיה.
האציל התנצל שהוא מביא לפני נסיכו משרתת עם חיבה לא מוסברת לעכברים ומלמל משהו על פיה טובה וכישוף וחצות רשעותן של אחיות חורגות - אבל הנסיך כבר לא הקשיב לו ובהה בפנטזיה שלו - משרתת צנומת רגליים שהיא בעצם בת אצולה.
סינדרלה השתחוותה לפני הנסיך בבגדים מרופטים, שגרמו לנוכחים בחדר המלכות לעקם את אפם.
אחר התיישבה, הגישה את כף רגלה היחפה והחליקה אותה בקלות לתוך נעל הזכוכית המהודרת.
הנסיך חייך, הושיט לה את ידו והעמיד אותה על שתי כפות רגליה הענוגות.
הנסיך נתן בכפות רגליה המושלמות מבט אחד ארוך ואז ביקש מסינדרלה לחיות איתו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
מקץ חודשים רבים של חיפוש חזר האציל הראשי האחראי על החיפוש ובמבט נבוך ומתנצל סיפר סיפור מהאגדות על בית מבודד שבו חיה אישה מבוגרת שהיתה נשואה לאציל ולה שתי בנות מכוערות ובת אחת חורגת ששימשה כמשרתת. שתי הבנות המפוטמות ניסו כמיטב יכולתן לדחוס את רגליהן הבולבוסיות לנעל הזכוכית ללא הצלחה וסירבו לתת לאחותן לנסות למדוד את הנעל. כשהתעקש שהאחות תנסה את מזלה הן שברו במזיד את הנעל והוא התכוון לאסור אותן כאשר המשרתת יצאה מחדרה עם נעל תואמת שמתאימה לזו השבורה בדיוק במידותיה.
האציל התנצל שהוא מביא לפני נסיכו משרתת עם חיבה לא מוסברת לעכברים ומלמל משהו על פיה טובה וכישוף וחצות רשעותן של אחיות חורגות - אבל הנסיך כבר לא הקשיב לו ובהה בפנטזיה שלו - משרתת צנומת רגליים שהיא בעצם בת אצולה.
סינדרלה השתחוותה לפני הנסיך בבגדים מרופטים, שגרמו לנוכחים בחדר המלכות לעקם את אפם.
אחר התיישבה, הגישה את כף רגלה היחפה והחליקה אותה בקלות לתוך נעל הזכוכית המהודרת.
הנסיך חייך, הושיט לה את ידו והעמיד אותה על שתי כפות רגליה הענוגות.
הנסיך נתן בכפות רגליה המושלמות מבט אחד ארוך ואז ביקש מסינדרלה לחיות איתו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
קצת מאוכזב מהחוסר בחומר "למחשבה" בפוסט הזה
השבמחק