מאז שהתחלתי לקחת ברצינות את העניין הזה של לצלם כפות רגליים של בנות בתל-אביב נתקלתי בבעיה קלה שיכולה להטריד רק אדם עם שאיפה מוגזמת לחוש של סדר - איך לקטלג את כפות הרגליים שאני מוצא.
אז הצרה של העשירים בה נתקלתי היא שיש כמות עצומה של בנות עם כפות רגליים יפות שאני נתקל בהן הרחוב ואין לי מושג איך קוראים להן או איך לקרוא לתיקייה שבה מאוחסנות כפות רגליהן.
לפיכך, תיקיות צילומי כפות הרגליים שלי מלאים בשמות כמו "בלונדינית ליד פרישמן" או "יפה לק אדום רכבת ארלוזוב" וסה"כ זה עובד לי.
לבחורה הבאה נתתי את הכינוי "פצצת על" וכך היא מאוחסנת בתיקיות שלי. אין עוד אחת עם השם הזה. זה לא אומר בהכרח שהיא הבחורה הכי מדהימה שמצולמת אצלי, זה פשוט אומר שכפות הרגליים שלה הטריפו אותי מספיק בשביל להקפיץ אותה לחמישיה הפותחת לפחות.
אז הנה הסיפור.
כפי שכבר ציינתי, אני נוהג לצאת לטיולים רגליים באיזור שלא רחוק מדי ממקום העבודה שלי מפעם לפעם. באחד מאותם הטיולים נכנסתי לחנות שמוכרת תיקים, קישוטים ועזרים להכנת שרשראות. החנות היתה קטנה ומלאה באנשים ושם ראיתי את הבחורה הזו.
המשיכה שלי לכפות רגליה היתה מיידית.
הלב שלי הלם כמו רעם מתגלגל ושלח גלי חולשה לרגלים שהתנחשלו לריאות והותירו אותי כמעט בקוצר נשימה.
החנות היתה קטנה ואני נקרעתי בין הצורך למלמל בצעקות "oh my god" לבין הדחף להצדיק את שהותי שם ולבחון את הסחורה שבחנות.
היא היתה אחת המוכרות. אולי המוכרת היחידה והיא היתה עסוקה כרגע בלהציג את מה שזה לא יהיה שהם מוכרים שם למישהי.
כפות רגליה היו שזופות בדיוק במידה הנכונה. עם עור חלק ונעים שלא גילה פגמים, ורידים או עורקים וכל-כך הזמין נגיעה. היתה לה קשת גדולה ונהדרת בכפות הרגליים שיצרה הפרדה ברורה בין השטח של העקב וכריות האצבעות. לא היתה לה חלקה אחת קטנה של עור יבש על כפות הרגליים, שנראו כמו שטופחו באהבה.
אצבעותיה היו ארוכות וישרות, עם מעטה מוקפד של לק ורוד, זועק ומגרה על ציפורניה המושלמות. הבוהן שלה היתה דומיננטית וחזקה וזעקה לטעימה.
האצבע השניה שלה היתה ארוכה מעט מהבוהן, אבל כל מה שראיתי היה אצבעות ארוכות ושטח ארוך בין האצבעות להעביר את הלשון.
אלה היו כפות רגליים גדולות ומאוד נשיות שגרמו לי מיד למשיכה בלתי מתפשרת.
הן התחברו לרגליים שזופות ויפות שטיפסו והסתתרו לבסוף מתחת לחצאית ג'ינס ומשם התחברו לגוף נשי מלא וחזה גדול ונהדר.
היה לה שיער ארוך וגולש, צוואר ארוך ופנים נאות ביותר.
עמדתי שם, בחנות הזו לקישוטים מצ'וקמקים, וחשתי את כל זכרותי פועמת בי במשיכה לבחורה הזו.
רציתי להיות איתה בו במקום.
הצלחתי להתגבר על עצמי, לשלוף את המכשיר הסלולרי הנאמן שלי ולהדליק את המצלמה.
החנות היתה קטנה ולמעשה זה שיחק לטובתי מבחינה מסויימת. יכולתי לעמוד ממרחק שבחלל יותר גדול היה נחשב חשוד, אך בחנות הזו הוא התקבל על הדעת ולתת למצלמה לדבר.
אז זה מה שעשיתי.
בשלב כלשהו הבחינו בי. בסופו של דבר הייתי גורם מוזר בנוף של החנות. כאשר פנו אליי חייכתי בנועם ואמרתי שבינתיים הכל בסדר. המשכתי לצלם אבל זכיתי לעוד מבטים מחשידים. אז פניתי לבחורה הזו ושאלתי איזה משהו גנרי ביחס לסחורה בחנות. לא יודע אם זה עזר להפיג את החשדות אבל בכל מקרה נמלטתי מהחנות בצעדים איטיים אך נחושים.
יצאתי משם עם האוצר הזה שתפסתי במצלמה שלי היישר חזרה למקום העבודה ולתא השירותים הקבוע שלי - להתפרק.
התמונות האלה סיפקו לי כמה וכמה גמירות עוצמתיות בימים שבאו לאחר מכן והבחורה הזו לא יצאה לי מהראש.
חיפשתי הזדמנות לחזור לשם ולמצוא דרך שכפות הרגליים האלה יהיו בין שפתיי.
כעבור ימים או שבועות אחדים חזרתי לשם. נכנסתי שוב לחנות ושוב מצאתי אותה עם כפכפים. צילמתי עוד כמה תמונות אם כי הפעם כפות הרגליים נראו פחות אלוהיות.
לא מצאתי דרך להתחיל איתה בסיטואציה הזו. היו אנשים בחנות, כולל בעל החנות וזה פשוט לה הסתדר. הייתי חייב למצוא אותה לבד איכשהו.
בכל אופן, אם נקצר את העניין. הגעתי לאיזור עוד כמה פעמים. יצא לי גם לראות אותה יוצאת מהחנות והולכת למחסן. בכל המקרים האלה לא מצאתי את ההזדמנות שלי עד שהיא הגיעה.
הגעתי לחנות והיא היתה שם לבד. עומדת ליד המדפים.
הלב דפק לי חזק אבל ידעתי שאני חייב לעצמי לנסות להתחיל איתה בשביל לשים את זה מאחוריי.
אמרתי שלום. היא השיבה לברכתי.
אמרתי לה שיצא לי לראות אותה פה בסביבה והיא מאוד מצאה חן בעיניי.
היא השפילה את עינייה לניירות שלה ואמרה שתודה אבל זה לא רלוונטי. ממש כאילו התקשרתי בקשר למודעה שהיא פרסמה בדבר סוזוקי מודל 2004 יד שלישית.
ניסיתי למשוך זמן והבחנתי בטבעת אירוסין עצומה על היד שלה. שאלתי אם היא מאורסת והיא ענתה שכן אז אמרתי שלום ויצאתי משם מרגיש טמבל לגמרי.
אבל לפחות הספקתי לצלם עוד כמה תמונות חזקות של כפות רגליה המדהימות.
שקלתי לחזור שוב לחנות ולנסות איכשהו לברר את שמה ואולי למצוא דף פייסבוק עם עוד תמונות. אבל נכון להיום לא עשיתי את זה. אז נשארו לי רק התמונות שעוזרות לי לזכור איך הייתי רוצה שכפות הרגליים של האישה של חיי ייראו.
אחלה פוסט אחי, אני ממש נהנה לקרוא את הפוסטים שלך, הסגנונן כתיבה והתחושה שאתה מעביר פשוט נפלאות, כל הכבוד!
השבמחקלפעמים שאני קורא פוסטים שלך אני מרגיש שהייתי בסיטואציה דומה ואתה נותן חיזוקים לרגשות שאנחנו מרגישים, ועל הצער שהעולם מתקשה להבין את הרצונות והצרכים שיש לאנשים בעלי האהבה לכפות רגליים, זה מחזק את הלב ונותן תחושה טובה לדעת שאנשים אחרים במקומות שונים חולקים רגשות דומים לגבי הדברים שאנחנו אוהבים!
כל הכבוד תמשיך בדרך שלך אני בטוח שאתה עושה להרבה אנשים טוב עם הפוסטים שלך!
מסכים עם על מילה של המגיב מעליי..
השבמחקאיזה כפות מדהימות. וואו. בתמונות בסט הראשון והשלישי יש לה פשוט כפות מרהיבות, אין מילה אחרת. זה בטח השילוב בין הכפכפים לפדיקור טרי.
השבמחק