כל עוד לא מצאתי את האחת, אני עושה כמיטב יכולתי להנות מחיי בתחום המיני.
שזה אומר להחזיק מספר יזיזות בסטטוסים שונים ובתדירויות מגוונות, ולצאת עם בנות, אפילו במקביל, העיקר שתמיד תהיה בחורה זמינה בשבילי לסקס.
אני מודה שזה לא הגון במיוחד, אבל אני משתדל לא להשלות אף אחת מהן ותמיד נוהג בכולן בכבוד.
אחד האתגרים הוא לסדר אותן כך שכל אחת מקבלת אותי ביום אחר, כולן מרוצות, ואף אחת לא מגלה על האחרת..
כשמדובר על שתיים אין בעיה. כשהמספרים עולים, תמיד תהיה מישהי שתידחק הצידה, ולאט לאט תיעלם מהמשחק.
אבל אלה צרות של עשירים.
בשביל זה הרי עברתי לתל-אביב.
אז גם ביום שישי האחרון סגרתי עם אינה, ידידה ותיקה ושופעת חזה במיוחד, שאנחנו נפגשים.
כבר כמה חודשים לא יצא לנו להיפגש מאחר והיא גרה במרחק 40 דקות נסיעה מת"א ועובדת קשה מדי. אני לא מוותר עליה כי הסקס שלנו ממש מעולה. היא מחרמנת אותי ברמות מטורפות וכל לילה איתה מסתיים בלא פחות מ4 משגלים ארוכים וסוערים, בתנוחות שונות ועד השעות הקטנות של הלילה.
כפות הרגליים שלה אגב, לא משהו בכלל.
לאחרונה היא ניסתה להיכנס לקשר. כיבדתי את זה ונסוגתי. הקשר נגמר בכישלון אבל לא הצלחתי לגרום לה להגיע אליי מאז.
אז אחרי שסיכמנו עקרונית על מפגש שלחתי לה סמס מגשש בצהריים של שישי, היא לא ענתה. שלחתי אחד נוסף לקראת השעה שש והיא ענתה לי שיש לה מיגרנה ושזה (שוב) לא יקרה.
איחלתי לממוגרנת רק בריאות ופניתי לחפש מישהי אחרת שתעביר את זמני באותו ערב.
בקצרה, נכשלתי. אני לבד הערב.
ארוחת ערב אצל ההורים וחזרה לקראת חצות לתל-אביב.
יושב על הפייסבוק, לפתע אני רואה תיוג של אנני במועדון הדיזינגוף.
אבל קצת אחורה. לפני מספר שנים הכרתי את אבי (abby), היא היתה שותפה של אחותי ונראתה די סביר. היו לה שמחת חיים וכריזמה טובה וכפות רגליים יחסית רחבות אבל מסקרנות בכל זאת. ליל שכרות אחד מצאנו את עצמנו מתנשקים ומשם הגענו לחדרה. היה משהו בחיכוך בינינו שאפשר לי להמשיך לענג אותה שעות ארוכות מבלי לגמור. בפעם הראשונה שהיינו ביחד, החזקתי מעמד במשך שעה שלמה.
מצד שני הייתי שיכור וזה כידוע תמיד עוזר למי שלא רוצה לגמור.
היא ממש אהבה סקס ולא נרתעה מכלום. הקשר שכך בסופו של דבר, אבל הזכרונות מאותם לילות של סקס נהדר המשיכו ללוות אותי.
את אנני מצאתי בפייסבוק לפני כמה שנים. המראה שלה לא מצא חן בעיניי במיוחד, אבל הזכיר לי את אבי , והאסוציאציה הזו גרמה לי להמשיך לחפש תמונות שלה. כהרגלי חקרתי אחר כפות רגליה וזה מה שמצאתי:
 |
| התמונה הזו משכה את תשומת לבי. שימו לב לרווח בין הבוהן לשאר האצבעות. |
 |
| איזה יופי של תמונה! אני אוהב כשבנות מציגות ככה את כף רגלן |
אז אחרי שראיתי את התמונות האלה והתגריתי רציתי לפגוש את הבחורה. העמדתי בנות מושכות ממנה בהרבה. לא ראיתי סיבה שנסיון ההתחלה שלי לא יצליח.
אין לי ספק שהיום, אחרי שפשוף של כמה שנים בתחום ההתחלות הוירטואליות, כמו גם החדירה של פייסבוק לתחום הלגיטימי הייתי מצליח.
אבל זה היה לפני כמה שנים. הפייסבוק היה בתחילת דרכו, ומסיבה כלשהי החלטתי להתחיל איתה בצורה גרועה, שיש שיאמרו שהיא על גבול ההטרדה.
אז רשמתי לה משהו בסגנון:"אהבתי את כפות הרגליים שלך, הן מושכות וביזאריות כאחד".
...
כן..
אז הנה לקח שלמדתי על בשרי - אם אתם רוצים להגיע לכפות רגליה של הבחורה - על תספרו לה על כך.
והיא אכן הגיבה במשהו בסגנון:"תודה, אני חושבת" וחסמה אותי מלפנות אליה בפייסבוק.
זה היה לפני שנים. הצטערתי על העניין הזה אבל לא יכולתי לעשות כלום בשביל לשנות אותו.
נותרתי חסום אצלה.
ואתמול, אני רואה שחברה של חברה תייגה אותה במועדון הדיזינגוף.
ישבתי מול המסך כמה רגעים. השעה היתה קרוב לאחת. אני בבית. הן במועדון.
באותו הרגע החלטתי לבדוק האם זה אפשרי.
האם אני מסוגל להגיע מהבית שלי אל המועדון ולהגיע למצב שאני מתנשק איתה.
הזמן חלף ואין לי ספק שהמאורע שסיפרתי מקודם לא השאיר עליה רושם עמוק. אם היא תראה אותי, חתיך מחייך שכמותי, שמעוניין להכיר אותה - היא תזרום. הו היא תזרום.
כמובן שהמטרה הגדולה היתה להגיע לכפות רגליה, אבל כזכור, כפות רגליים בחורף הן מצרך נדיר. ולכן למען הריאליות לא הנחתי שאצליח לגעת, שלא לומר על ללקק אותן באותו הערב. אבל זה בסדר, גם התחלת קשר ראשונית שתוביל לשם תספק אותי בינתיים.
אם מישהו יקרא את זה וישתדל מאוד הוא עשוי לראות פה אלמנטים מסויימים של סטוקריות. ובכן, מאחר וכוונותיי אינן פליליות אני מקווה שתוכלו לקרוא את הדברים ברוח המתאימה.
הרעיון הסעיר אותי. ויצאתי לדרך.
ניגשתי לתחנת מוניות השרות, וחיכיתי קרוב ל20 דקות למונית! הזמן חלף לו, השעה היתה אחרי אחת בלילה וקיוויתי שהתיוג שראיתי לא מצביע על סוף הערב אלא שהיא עדיין שם, מפזזת. ממבט ראשוני על הבנות שתוייגו איתה, ניכר שהיא הפחות מושכת מביניהן. זה מצויין. אני רוצה שהיא תהיה במצב כמהה לתשומת לב, לאחר שצפתה ערב שלם בבחורים מתחילים עם חברותיה.
המונית מגיעה ואני עולה. דחוק לי בספסל האחורי ליד זר נפאלי שפטפט באייפון. מה יקרה אם נגיע לשלב הפייסבוק אני פתאום שואל את עצמי.
אם אכן נכיר והיא תרצה למצוא אותי שם היא לא תוכל! היא לא תעלה על דעתה שאני ה"סוטה" שהיא חסמה ואם היא כן תעלה על דעתה אז אני אבוד בכל מקרה! החלטתי שדיה לצרה בשעתה. ככל הנראה זה מכשול רציני, שכן אני מנסה לבוא בגישה רעננה והפייסבוק רק יסבך אותי. אולי אגיד לה שסגרתי את הפייסבוק לתקופה? אנשים עושים דברים כאלה לפעמים, כמו רוצים שיחשבו שהם קוראים, הוגים, חוקרים ונושמים את האוויר בזמן שאתם רוכנים על תמונות של חברים שאין לכם מושג מי הם.
כן, זה רעיון טוב. סגרתי את הפייסבוק, כך אגיד לה.
הגעתי לכיכר דיזינגוף. ירדתי מהמונית והתקרבתי למועדון. מישהו מכם ניסה פעם להיכנס למועדון תל-אביבי נחשב ביום שישי בשעה אחת ועשרים בלילה, ללא קומבינות, ללא הכרות מוקדמת עם יחצ"נים ובלי חבר שיודע איך עושים זאת?
אני ניסיתי. וזה מעולם לא הצליח.
עמדתי שם, ופתאום הרגשתי מטומטם. מה רצתי באמצע הלילה לפה?
המצב נראה נואש, אבל זה לא היה סוף הערב. על כך אכתוב בפעם הבאה.
וואלק אחי,בפוקס הגעתי לבלוג שלך,אני בא מהעולם שלך..היום אני בזוגיות (על סף סוף הקשר כנראה..) אבל כל המשחק הזה של כל יום מישהי אחרת והחלסטרה שרואים כפות רגליים יפות..עד לפני שנה וחצי הייתי חלק מהמשחק..נוסטלגיה:)
השבמחק