על טעם ועל ריח

כשהייתי סטודנט הייתי פוקד באופן קבוע את חדר הכושר של האוניברסיטה.

מטבע הדברים, הייתי מודע לבנות שהיו מגיעות לשם ואם הן נראו טוב אז מחשבותיי נדדו אל מה שמתרחש מתחת לנעליי הספורט שלהן.
לא ערכתי על כך מחקר מעמיק אבל נראה שבנות שעוסקות באופן קבוע בספורט משלמות על כך בכפות רגליים בלתי מושכות, מנופחות או חסרות צורה. שזו מסקנה מאוד מעציבה מאחר וכן הייתי רוצה להיות עם בחורה ששומרת על כושר (או מדוייק יותר - על הגזרה) ושגם תתברך בכפות רגליים יפות.

אבל בסופו של דבר הכל זה עניין של טיפוח. מי שנולדה עם כפות רגליים יפות באופן גנטי תמיד יכולה לשמור על מראה רענן של כפות רגליה אם היא תרצה בכך.

הסטודנטיות של האוניברסיטה לא טיפחו את כפות רגליהן כשאני למדתי שם.

בתור אחד ששם לב לכפות רגליים אני יכול לתאר במדוייק את התקופה שבה טיפוח כפות רגליים נכנס לאופנה הנורמטיבית בישראל ומדובר על שנת 2006. 

במהלך אותה שנה ראיתי במו עיניי איך אותן בחורות שהגדירו לפני כן את הלק האדום על כפות רגליים כ"לק גרושות" מתהדרות באותו לק יחד עם חברותיהן. 

היום כבר ליקקתי עשרות רבות של אצבעות עם לק אדום ויפה בקצותיהן אבל נכון לשנת 2006 זה מעולם לא קרה לי. הבנות כמעט ולא שמו לק וזה פשוט היה לא באופנה.

אבל אני סוטה פה מהסיפור המרכזי.

אז כפי שאמרתי, הסטודנטיות, כמו רוב בנות המדינה, לא טיפחו את כפות רגליהן ויכולתי להניח שלבחורה שעושה ספורט יהיו כפות רגליים בלתי מושכות בעיניי.

ולכן, כשראיתי את אלינה בחדר כושר ומבטינו הצטלבו לא ציפיתי ליותר מדי.

המראה שלה נאה אך לא יפה. יש לה אף גדול מדי, שפתיים דקות, עיניים חומות ונמשים על הפנים.

היא גבוהה יחסית, רזה עם גוף מעוצב. רגליים ארוכות ומחוטבות, בטן שטוחה, ישבן קשיח וחזה קטן ויציב.

רק דבר אחד לא ידעתי עליה - איך נראות כפות רגליה.

במשך מספר חודשים היא היתה אחת מאותן בנות שאני רואה בחדר הכושר. באופן קבוע מבטינו היו מצטלבים להכרה הדדית זו בקיומו של זה והפוך, אבל מאחר והיא לא היתה יפה במיוחד בעיניי - לא מצאתי את הטעם ובעיקר הזמן לנסות להכיר אותה.

עד אותו היום שבו התיישבתי לידה - בכוונה תחילה כמובן - בחדר המחשבים של המעונות. מזג האוויר עוד לא היה חם מספיק אבל היא נעלה כפכפי אצבע ומיד יכולתי להבחין שיש לה כפות רגליים ארוכות ומגרות עם עור חלק ונעים ואצבעות יפות וארוכות גם כן. 

החל מאותו הרגע מידת המשיכה שלי אליה קפצה. לא אשקר אם אומר שציפיתי למצוא איזה גוש מדובלל של אצבעות מעוקמות וחסרות צורה. אם זה היה המצב קרוב לוודאי שהייתי מחפש לעצמי מחשב אחר כעבור מספר רגעים. היא היתה ממשיכה לשבת שם, שקועה בענייניה, בכלל לא מודעת שהיא נפסלה. אבל זה לא היה המצב. כפות רגליה היו יפות ובעוד שהיא המשיכה לשבת ולבהות בענייניה במחשב היא בכלל לא היתה מודעת שהתקבלה החלטה ובסופה הלב שלה עתיד להישבר.

בזמן כתיבת שורות אלה אני מסוגל, אם ארצה, לצאת החוצה לרחובות תל אביב ולהתחיל שיחה עם בנות על כפות רגליהן. יש כאלה שמגיבות טוב, יש כאלה שמעקמות פרצוף ובורחות אבל דבר אחד בטוח - אני כנראה לא אראה אותן שוב.

באוניברסיטה זה שונה. אתה לא יכול לזרוק משפטים כאלה לבנות כי אתה תמשיך לפגוש אותן. מעבר לזה, טוב תעשה אם תחשוב פעמיים לפני שתתחיל עם בחורה כי אם היא דוחה אותך היא תמשיך לדחות אותך במבטיה המרוצים בכל פעם שתראה אותה במסדרונות. אתה תהפוך למקפצת אגו מהלכת עבורה בכל פעם שהיא תראה אותך.

ולכן, כאשר ישבתי ליד אלינה בחדר המחשבים ומיד לאחר שהבנתי שכפות הרגליים שלה מגרות, צילמתי מספר תמונות וחזרתי לחדר המעונות שלי. לעשות ביד.

אוקיי, אז איך בכל זאת מתחילים עם מישהי כזאת? האם הפחד מדחייה, או אפילו מדחייה מתמשכת מצדיק להסתפק ביד ימין? 

השיטה שלי באותם ימים הסתמכה על כך שמצד אחד אין לי זמן בכלל לבחורות בגלל הלימודים ומצד שני, אין לחץ - הבחורה לא תיעלם בפניה של הרחוב אלא תצוץ, ככל הנראה שוב כעבור שבוע, בכל מקום בו ראית אותה ובהתאם למערכת השעות.

אז כאשר ראיתי את אלינה בפעם הבאה בחדר כושר חייכתי אליה חיוך גדול וברור והמשכתי בעסקיי. זה בלבל אותה.

בפעם שלאחר מכן, חייכתי אליה שוב והיא נתנה לי חיוך קטן בחזרה.

לאחר מכן כבר קיבלתי חיוך גדול בתמורה לשלי ומשם כבר עברנו לתנודות ראש ול"היי" קטן.

לאחר מכן ראיתי אותה יושבת עם שתי חברות בבריכה. אמרנו שלום ולאט לאט היא התקרבה עם החברות למקום שבו הייתי עם החברים שלי. גם לחברות שלה היו כפות רגליים ממש יפות.
לראשונה קוראים לבנת. היא אחת מאותן בנות באוניברסיטה שקלטתי מאחר והיו לה כפות רגליים יפות והיא אפילו היתה בין הסטודנטיות הבודדות שטיפחה אותן ושמה לק מדי פעם. לא יצא לי להחליף איתה יותר ממילים ספורות, אבל הנה כמה תמונות שהיא פרסמה בפייסבוק:

השניה היא יעל. גם אותה קלטתי בלי קשר לאלינה ולסיפור אבל הפעם בגלל שהיא מאוד יפה. כפות הרגליים שלה יפות אך לא מדהימות אם כי בשילוב עם שאר הגוף שלה הסיכום הוא בחורה מאוד מושכת.

 בחלוף הימים ראיתי את יעל במועדון. היא היתה מאוד יפה והעפילה בעיניי על כל שאר הבנות שם. בסופו של דבר אזרתי את האומץ להתחיל איתה אבל היא דחתה אותי בחן ו"שלפה" חבר כפי שבנות עושות. אני, כמו דושבג רציני, מאוד התרגשתי מעצם החלפת המילים איתה ושמחתי שהיא לא התייחסה אליי בגסות שבמשך כמה ימים הסתובבתי עם חיוך מטופש על הפרצוף. ניסיתי להתחיל איתה מאז בפייסבוק עשרות פעמים. זה לא הצליח.

השמאלית

איזה נדיר זה למצוא שלישיית בנות עם כפות רגליים יפות.
באורח, מעניין השיחה נסבה לרגע על כפות רגליים. ללבנת היו על ציפורני הבוהן מדבקות של פרחים שמאוד גירו אותי. אלינה שאלה אותה בחוסר הבנה האם היא הדביקה את הדבר המטופש הזה על הבוהן ואילו יעל ביקשה מלבנת שתארגן לה גם מדבקות כאלה. השיחה, שבסופו של דבר נגעה בטיפוח של כפות רגליים נחקקה במוחי עד היום. כמובן שלא אהבתי את הגישה של אלינה לסיפור כיוון שזה התקשר בעיניי להזנחה של כפות רגליים. רשמתי לפניי לבחון גם את חברותיה יפות הכפות.
 מדי פעם אלינה התיישבה על שפות הבריכה והוציאה את כפות רגליה כך שיכולתי לבחון אותן. לא יכולתי לבהות כפי שרציתי מאחר ושלושתן נתנו לי הרבה תשומת לב. מה שראיתי אישר לי את מה שידעתי - יש לה כפות רגליים נהדרות ואני חייב למצוץ את אצבעותיה. חבל שהיא לא מטפחת אותן כלל.

מן הסתם הצעד הבא יהיה להחליף מספר מילים ולקבוע דייט אבל אז ראיתי אותה במועדון.

כל שבוע היתה מתקיימת מסיבת סטודנטים וכל הסטודנטים המסיבתיים היו מגיעים לשם. אני הייתי בינהם. 

אני וחבריי היינו שותים כהוגן, לפעמים גם יותר מדי, רוקדים בטירוף ומשחררים את הלחצים והמתחים עם מוסיקה טובה ודיג'יי שיודע לתת בראש.

אז כאשר ראיתי אותה רוקדת עם איזו חברה, והאלכוהול זרם בעורקיי בחופשיות, ניגשתי אליה, לקחתי לה את היד ומשכתי אותה במה שאני מקווה שהיה עדינות אסרטיבית. ברגע הראשון היא התנגדה, שזה צעד שפוי והגיוני אבל אז אמרתי בחיוך "בואי נרקוד", החברה שלה דחפה אותה אליי ורקדנו ביחד.

אחר כך הזמנתי אותה לשבת על הבר וקניתי לה שתיה. החלפנו עוד כמה מילים ודחפתי את הלשון שלי לגרון שלה. כדי שלא יהיו טעויות פה.

היא זרמה איתי בשמחה והמשכנו לרקוד ולהתחרמן במהלך אותו הערב.

חיי הסטודנט מוגבלים במבחנים ועבודות. אז גם אם רציתי להתחיל איתה מערכת יחסים סדירה וברורה הרי שעיתותיי לא היו בהכרח בידי.

בכל אופן, יצאנו לדייט. שתינו איזו בירה בפאב-בית קפה מחורבן כלשהו. היא סיפרה לי על עצמה ואני סיפרתי לה על עצמי ומדי פעם חלפה בי המחשבה על כך שכל זה קורה רק בגלל שיש לה כפות רגליים יפות. אבל כפות רגליה היו רחוקות בתוך נעליים מתחת לשולחן וכרגע הייתי צריך להתמודד עם הפנים שלה, הסיפורים שלנו ולהחזיק שיחה.

מוזר לציין אבל הדייט הזה איכשהו נגמר בלי נשיקה בכלל...

אחר כך יצאנו לעוד דייט שאמנם נגמר בקצת נשיקות אבל לא מעבר לזה... התחלתי לחשוב שהיא לא בעניין ושכפות רגליה מתרחקות ממני.

אחר כך נפגשנו שוב במועדון. אני יוצא לשם קבוע עם החברים שלי בלי קשר לשאלה האם אני פנוי או לא.
היא לגמרי שמחה לראות אותי והסתובבה איתי כל הערב. קשה להגיד שמאוד אהבתי את זה. לא הייתי בטוח שאני מבסוט מאיך שהיא נראית וקצת הלחיץ אותי שכל החברים שלי רואים אותה. שטויות כאלה עברו לי בראש אז.

אבל היא היתה מגניבה, צחקה וזרמה שם עם החברים. היא אפילו שימשה כמתווכת בין חבר שלי לבין בחורה שהוא חשק בה. ניסיתי להדחיק את העובדה שהיה משהו בריח שלה, כשהיא הזיעה, שלא אהבתי.
בדרך חזרה מהמועדון, במכונית של חבר שלי, הצעתי לה לרדת אצלי. היא אמרה שהיא מגעילה אחרי המועדון והיא מעדיפה שלא.
אוקיי. מקובל עליי.
בדייט הבא הזמנתי אותה לראות סרט. אצלי בחדר. חלאס עם השטויות.

החדר שלי היה ממש קטן. ככה רציתי אותו. היה בו שולחן כתיבה עם מחשב עליו, שניצב ממש סמוך לשתי מיטות יחיד צמודות שהיוו מיטה זוגית. היו לי שתי כריות ומספיק שמיכות לחורף. בנוסף לאלה היו לי ארון, מדף ספרים, שידה, תמונה, קולב לבגדים ושטיח. האחרון הוא פריט חובה לפטישיסטיים.

אז היא הגיעה והיא נשכבה לצדי על המיטה, שתפסה כמעט מחצית מהחדר וראינו סרט. היה מתח בינינו.  היא ידעה מה הולך לקרות.

שאלתי את עצמי באיזה שלב אני רוצה להתחיל לגעת בה ובינתיים נהנתי מהריגוש. 

ראינו את כל הסרט וכשהוא נגמר היה ברור שמשהו אחר יתחיל.

התחלנו להתנשק. הטעם שלה לא היה לרוחי. השפתיים שלה היו דקות מדי והיא לא ידעה להפעיל את הלשון.
עכשיו, כשלא הייתי חרמן באופן מיוחד ולא שיכור, הבחנתי שריח הזיעה הקלה שלה היה חמצמץ ודוחה בעיניי. קיוויתי שזה לא יהיה ביג גיל.
היא הורידה את החולצה וחשפה זוג שדיים מכובד. הורדתי את החולצה שלי ואת המכנסיים שלה והיא נשארה בתחתונים.
לא היתה שם שום תשוקה. ניסיתי לייצר אחת ולנשק אותה שוב, אבל שוב הריח שלה דחה אותי.
היו לה רגליים ארוכות ומחוטבות ועכשיו הן היו חשופות וחלקות לצדי. נגעתי בהן קצת ונישקתי והמשכתי לכפות הרגליים שלה.
הכנסתי את האצבעות הארוכות של לפה שלי והיא צחקה במבוכה עצבנית. היה משהו עצור באווירה שם בחדר. משהו מאופק ולא משוחרר. עזבתי את כפות רגליה. אני חושב בדיעבד שקצת חששתי מהתגובה שלה ובאותם רגעים לא הייתי מגורה מספיק בשביל שלא יהיה אכפת לי.
אז הנה, הצלחתי להביא את הבחורה הזו למיטתי, למצוץ את כפות רגליה רק בגלל שהן מצאו חן בעיניי במקרה כמה חודשים מוקדם יותר, ולפתע אני פשוט לא מעוניין בה. איך דבר כזה קורה?

באותם ימים של לימודים הייתי בלחץ די גדול וזה התבטא לא פעם ביכולת המינית שלי. זה היה פרדוקס. אמנם הייתי בשיא אוני וכושרי הגופני ועם זאת הייתי נתון לתקופות של ירידת מתח בתחום המיני.
או שסתם פשוט ברגע האמת פשוט לא בא לי עליה.

אבל היא היתה שם. כמעט ערומה לגמרי. ואני לא ידעתי מה לעשות איתה עכשיו. איזה סיפור מעפן.
ואז, בדיוק אז, היא שאלה אם זה בסדר ש"לא נלך עד הסוף". כנראה שזה בסדר.
מה שאני עוד זוכר מהמשך הערב הוא שניסיתי לרדת לה ומצאתי איבר מין נשי שחור ושעיר לגמרי שהדיף ריח חזק של חמצמצות. הצלחתי איכשהו להכניס לשם את הלשון אבל מהר מאוד נגעלתי.
הורדתי את התחתונים וביקשתי שהיא תרד לי וזה היה לגמרי הקש ששבר את גב הגמל כי במשך כמה דקות היא התעסקה באופן לא ברור עם הזין שלי במה שהתברר לי בדיעבד שהיה נסיון למציצה. האיבר שלי נשאר רפוי לחלוטין.
את הערב הזה סיימנו בשינה באותה מיטה ותו לא.

אני לא חושב שמה שסיפרתי עד כה צריך לגרום לי גאווה אבל ההמשך הוא באמת מהלך מביש מבחינתי.
החלטתי שאני פשוט לא מתקשר אליה יותר.
בבוקר היא הלכה, חשה בושה ומודעות עצמית, אבל לא בגלל שלא שכבנו אלא סתם בשל חוסר נוחות נשי עם עצמה.
לאחר יום או יומיים היא התקשרה אבל לא עניתי ואחרי כמה ימים היה ברור שאני מנסה להעלם לה.
זה היה מהלך מפגר מכמה בחינות.
דבר ראשון, זו לא צורה להתנהג לבן אדם.
דבר שני, זו אוניברסיטה קטנה וכולם מכירים את כולם. אז בזמן שחברים שלי לא התרגשו מהמהלך שלי, שכן כל אחד מהם עשה משהו כזה בעבר ובוודאי שכל אחד מהם היה קורבן למהלך כזה בעבר, החברות שלה לקחו את זה קשה.
בפרט, החברה שלה, אותה אחת שדחפה אותה לזרועותיי באותה מסיבה ראשונה, לא התביישה לנזוף בי בכל פעם שנפגשנו ואפילו דחפה לי תלוש של שתיה כדי להזמין את החברה שלה ולהתפייס איתה.
אבל אני, במין פרץ של גאווה מטופשת החלטתי שאני פשוט לא עושה שום דבר והנחתי ללב שלה להישבר.

היא התקשרה אליי פעם באמצע הלילה. ידעתי שהיא שיכורה ולא עניתי. בהזדמנות אחרת היא פנתה אליי, שוב כשהיא שיכורה באיזו מסיבה ואמרה לי שהיא לא כועסת עליי. אבל זה היה האלכוהול שדיבר. פגעתי בה.
החברים שלי נשארו איתה בקשר והיא אפילו הפכה לידידה של חלקם עד היום.
אני נשבעתי שאני לא אתנהג ככה לאישה עוד פעם.

שנה וקצת לאחר מכן הופיע הפייסבוק ובסופו של דבר גם לה היה חשבון. היא החלה להעלות תמונות שלה ואני אגרתי את תמונות כפות רגליה בתיקייה מיוחדת בשבילה. היו לי מחשבות על להתחיל איתה שוב ולממש כמו שצריך את פטיש כפות הרגליים איתה. אבל חבר שלי, בנימה שמבהירה לי שבעיניו אני חוצה את הקו שבין אחלה גבר לבן זונה (שזה כמו מניאק רק בלי הניואנסים החיוביים שהמילה הזו ניכסה לעצמה בשנים האחרונות), הוריד אותי מהרעיון.
לקח לי כמה שנים אבל הצעתי לה חברות בפייסבוק.  רציתי לראות מה קורה איתה ומעבר להכל לאגור תמונות שלה.
מדי פעם, אבל לעיתים די רחוקות אני מביא ביד על התמונות האלה שראיתם פה ומפנטז על ללקק את כפות רגליה שוב. היא אדם מאוד שונה ממה שהכרתי אז, ממה שאני מתרשם. אני חושב שאולי קצת פספסתי.